סימן ח – הלכות ציצית ועטיפתו סעיף א יתעטף בציצית ויברך מעומד. מתי יתעטף-מיד לאחר נט"י ובכדי שלא ילך ד"א בלא ציצית.
לברך בישיבה- לכתחילה בעמידה ככל ברכת המצוות .
עטוף בישיבה- לכתחילה בעמידה ג"ש מעומר לכם" ובעומר נאמר החל חרמש בקמה.
מתי מברך- דוקא עובר לעטיפה כשהוא בידו ולא כשטלית מקופלת
סעיף ב סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם, פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש, ונכון שיכסה ראשו בטלית. מה מקרי עטוף- כסוי הגוף לחוד הוי עטוף. ואילו מקופל סביב הצואר אין יוצאים י"ח דלאו עטוף.
כסוי ראש בטלית- מכניע לב האדם ומביאו לירא"ש.
כשמכסה ראשו בטלית האם צריך כיפה- טז- נכון שלא יסירו.
ב"ח- יכסה ראשו כל התפילה ועכ"פ כדי כשיעור הילוך ד"א.
אר"י מכסה תפילין של ראש ומב- לא יכסה לגמרי.
צורת העיטוף- מכסה ראשו בטלית עד שתגיע לפה. משליך כל 4 הציציות לצד שמאל במשך הלוך ד"א אח"כ מעמיד כל ציצית במקומה. מאידך הנוהגים למשוך הטלית למעלה מראשם ולהתעטף אין זה עטוף. ובחור לא יעטוף ראשו אפילו הוא ת"ח.
סעיף ג טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש, אע"פ שאין בהם עיטוף, יוצאין בהם ידי חובת ציצית, וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו ולהתעטף בו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבישנו. מדוע אין צריך עטוף בט"ק- דכל כסות שלנו הוא דרך כסוי. ועטוף לא מדאו'.
ומכ"מ דעת השוע שיש לצאת גם ידי הסוברים דבעינן דוקא עטוף. ולמעשה כיון שמברכים על ט"ג אין צורך להתעטף בט"ק.
סעיף ד מחזיר שתי ציציות לפניו, ושתים לאחריו, כדי שיהא מסובב במצות. האם יש להקפיד שלא ישתנה מיקום הכנפות- נהגו להקפיד. ולכן עושים עטרת משי לסימון- קרש שזכה בצפון לעולם בצפון. והאר"י לא היה מקפיד.
סעיף ה מברך: להתעטף בציצית. אם שנים או שלשה מתעטפים בטלית כאחת (פי' בפעם אחת)
, כולם מברכים. ואם רצו, אחד מברך והאחרים יענו אמן. .
הדרך העדיפה- אחד יברך לכולם משום דברוב עם הדרת מלך. רצח יד .אך לא נהגו כן משום שאין בקיאין להוציא ולצאת.
מי שברך, האם יכול לברך לאחר- יכול מדין ערבות. ואפילו אינו מברך לעצמו כלל וי"א דמוציא דוקא מי שאינו בקי.
האם גם בברכת שהחינו אמרינן דעדיף ברוב עם- פמ"ג- בשהחיינו כ"א יברך.
סעיף ו על טלית קטן יכול לברך להתעטף, אע"פ שאינו מתעטף אלא לובשו. הגה: וי"א שמברכין עליו: על מצות ציצית, וכן נוהגין ואין לשנות (כל בו סי' כ"ב ונ"י בה"ק דף פ"ו ע"ב).
מח' שוע ורמא- דוקא בט"ק שאין מתעטפים בו אבל בט"ק שכן מתעטף יכול לכתחילה לברך להתעטף.
ברך על ט"ג על מצות ציצית- יצא וכן אם ברך להתעטף על ט"ק.
מידות ט"ק שאפשר לברך עליה- 3/4 אמה לכל צד לאחר נקב בית צואר וגם שיהיה פתוח רובו ואנשי מעשה נוהגים אמה מ2 הצדדים.
סעיף ז צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה. אם מעכבו מלהתפלל בצבור- מא- לא להפריד. ר"ת ציצית- צדיק וכו'
מקור הדין -בהל צריך- מדינא יש להפריד תכלת מלבן ולכן מ"א סובר שאין זה לדינא כיום אבל גרא סובר שגם כיום מדינא. ונפק"מ אם יברך כשהם מסובכים.
סעיף ח יכוין בהתעטפו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. כוונה נוספת-וכן צריך לכוין בלבישה לקים מצות ציצית.
האם הכוונה לעיכובא-ב"ח- דוקא בשאר מצוות יי"ח אף שלא מכוין בה דבר כי אם כשעושה מצוה לשם ה' שצוה לעשותה אבל בג' מצוות ציצית תפילין וסוכה צריך כוונה מיוחדת עפ"י הפסוק.
מב- גם לדעת הבח זה רק לכתחילה לקים מצוה בשלמות ודיעבד יוצא רק כשמכוין לעשות מצות עשה.
סעיף ט קודם שיברך, יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים, כדי שלא יברך לבטלה. מדוע חושש רק לברכה לבטלה ולא לביטול עשה שלובש ארבע כנפות ללא ציצית- לחשש השני מועיל חזקת כשרות אבל בברכה לבטלה יש "לא תישא".
לובש כמה בגדים האם בודק כולם-כיון שברכה אחת לכולם סגי בבדיקה לאחד אבל אחרונים כתבו לבדוק בכולם. 1.כי אין סומכים על חזקה היכן שיכולים לברר. 2. הוי חזקה גרועה דהחוטים עשויים להיפסק.
בדק ,לבש, הסיר ורוצה לחזור ללבוש-א"צ בדיקה דבזמן קטן סומכים על חזקה.
בדיקת טלית היכן שיגרם ביטול תפילה בצבור, עכוב מלעלות לתורה- ילבש בלי בדיקה ויסמוך על חזקה. והוא שיודע שהיו החוטים שלמים אתמול. ומכ"מ טוב לעיין מעט.
בדיקה כשאין מברך על טלית-אם נטל מחברו כשעולה לתורה דהמנהג לא לברך א"צ לבדוק כלל.
בדיקה בשעת קיפול האם מועילה למחרת-כן.
מה עוד צריך לבדוק-הפסק חוט בין הנקב לקשירות. ואף בשבת בודק.
אלו טליתות צריך לבדוק-בהל קודם- טלית שלו. טלית שאולה כדי להתפלל בה אא"כ נטלה מחברו לאחר שהתפלל בה. וכיוון שצריך לברך צריך לבדוק אולם אם שואל טלית ומתכוין שלא לקנותה אין מברך ואי"צ לבדוק.
טלית קהל-אף שנוטל לעלות לתורה או לדרוש חיב לבדוק דהוא כמו טלית שותפין ואף שיש טורח ציבור מכ"מ זו מועדת להינזק. וגם א"א ללבוש בלא ברכה מחשש ביטול עשה של ציצית וע"כ יש לבדוק במקצת החוטים.
בהל יעיין- מכ"מ כשלובש כמה ארבע כנפות א"צ לבדוק בכולם את נקב הקשירה אלא רק במה שמברך עליו ונפק"מ לבדיקת ט"ק שסגי בבדיקת החוטים בלבד וכ"ש אם ישן בה שצריך לבדוק מדי פעם גם נקב הקשירה. ואילו בט"ג יבדוק הכל קודם הברכה.
סעיף י -לובש ציצית ואח"כ מברך
אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות, ילבשנו בלא ברכה, וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך עליו, או כשילבש טלית אחר, יברך עליו, ויכוין לפטור גם את זה, ואין צריך למשמש בציציות של ראשון. אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות ילבשנו בלא ברכה וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך עליו.
או כשילבש טלית אחר יברך עליו ויכון לפטור גם את זה. ואין צריך למשמש בציציות של ראשון.
חשיבות המשמוש- נחשב קצת כאילו לובשו אז.
איך מברך אחר הלבישה והלא כל המצוות מברך עובר לעשייתן- הכא שאני דאכתי גברא לא חזי.
כיצד לנהוג בלובש ט"ק ולאחריה ט"ג- ברכת ט"ג תפטור את ט"ק.
ואין לברך 2 ברכות משום דהוי ברכה שאינה צריכה. כיון שאין הפסק ואף שיש הפסק אין ראוי לברך על הט"ק:
- אין פתוח ברובו
- קטן מהשיעור כבסימן טז.
- ישן בו בלילה סע' טז.
סעיף יא -צריך ללבוש ציצית על הבגדים עיקר מצות טלית קטן, ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות. עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות.
כתבים- ט"ק תחת בגדיו
מא- אבל הציציות בחוץ. ואם הולכים בין הגויים, בשעת הברכה יהיו מגולים ואח"כ יכנוס בכנפות.
חומרת המכניסים את הציציות במכנסים- מעלימים עיניהם ממה שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם"
מבזים את מצות ה' ויתנו את הדין.
מתבישים בשם ה' שעליהם.
מעלת הזהיר בציצית- 1. רואה פני שכינה 2. ישאר לעת הקץ 3. יהיו לו 2800 עבדים.
סעיף יב -ברכה כשלובש כמה ציציות אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות, כולם חייבים בציצית, ואם לבשם כולם בלא הפסק, והיה דעתו מתחלה על כולם, לא יברך אלא ברכה א'. אם מפסיק ביניהם, צריך לברך על כל אחת ואחת. וה"ה אם לא היה בדעתו מתחלה על כולם, הוי כמפסיק ביניהם. הגה: וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני, צריך לחזור ולברך (ת"ה סימן מ"ה).
אם יש לו כמה בגדים של 4 כנפות כולם חייבים בציצית.
ואם לבשם כולם בלא הפסק והיה דעתו מתחילה על כולם, לא יברך אלא ברכה אחת.
ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת.
והוא הדין אם לא היה דעתו מתחילה על כולם הוי כמפסיק ביניהם [אלא בירך סתם]
רמא- וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך.
[האם יש חיוב בבגד המונח בקופסא- קי"ל דציצית חובת גברא ולא חובת מנא.
הגדרת הפסק- דוקא הפסק גדול שהוא בכלל הסח דעת
האם שהיה בשתיקה הוי הפסק- מא בסימן כ"א- לא חשובה הפסקה דיעבד.
הפסק דיבור- אם לצורך לבישה לא הוי הפסק.
שלא לצורך לבישה- שו"ע ומ"א- הפסק וצריך לברך.
טז- הוי כסח באמצע סעודה דא"צ לחזור ולברך.
מב- יזהר שלא לדבר ואם דיבר לא מברך וכ"ש שיזהר מהפסק גדול משום ברכה שאינה צריכה. רטו.
בגדים מונחים לפניו ובירך בסתם- כיון שרגיל ללבוש רק אחד צריך לחזור ולברך והוי כנמלך.
ברך על ט"ק "על מצות" ולובש מיד ט"ג- אם התכון בפירוש לפטור א"צ לחזור ולברך
בסתם- חוזר ומברך
לכתחילה- אין לברך על ט"ק אם דעתו ללבוש ט"ג.
לבש ציצית ונפסלה- צריך לברך אא"כ כיון על כל מה שילבש.
בלובש כמה בגדים האם פשיטת טלית הוי הפסק- לרמא- כן. אחרונים לא- כיון שבדעתו בשעת ברכה גם על לבישת הבגד השני.
אם רגיל ללבוש כמה בגדים-א"צ לחזור ולברך
אם רגיל ללבוש כמה בגדים וכל פעם מביאים לו בגד אחר- מח' וע"כ לא יברך
ועדיף שיסיח דעתו כדי שיוכל לברך.
סעיף יג -מתי מברך כשלובש ציצית ואח"כ טלית הלובש טלית קטן ומברך עליו, וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בטלית גדול, צריך לברך עליו, דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק. ואם מתפלל בתוך ביתו, אם היה דעתו מתחלה גם על טלית גדול ולא הפסיק בינתיים בשיחה או בדברים אחרים, אינו צריך לחזור ולברך. הלובש טלית קטן ומברך עליו וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בט"ג צריך לברך עליו, דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבה הפסק.
ואם מתפלל בתוך ביתו אם היה דעתו מתחילה גם על טלית גדול ולא הפסיק בינתיים בשיחה או בדברים אחרים אינו צריך לחזור ולברך.
הלך מיד לבית הכנסת ולא הסיח דעתו-צריך לברך.
האם הליכה מקרי הפסק- שו"ע-כן אחרונים-לא. ומכ"מ צריך לברך משום שנוי מקום. ואף אם יצא מביתו וחזר מיד ונתעטף בט"ג.
חי"א- גם שנוי מקום לא הוי הפסק וע"כ לא יברך. בהל חשובה- ברע"ג ס"א פסק שו"ע ששנוי מקום הוי הפסק לענין קידוש.
מקרים בהם יש לברך- 1. בית כנסת רחוק מביתו
2 . לא היה בדעתו בזמן ברכה על ט"ג
3 . הסיח דעתו בינתיים
דעתו על ט"ג ושינה מקום מחדר לחדר- לא הוי הפסק.
שיעור שיחה- אפילו מילה אחת.
ט"ג מונח לפניו בשעת התעטפות בט"ק ואין דעתו להדיא על ט"ג- לפי
רמ"א אין מכון בברכת ט"ק על ט"ג כי ברכותיהם שונות אולם לפי
שו"ע ברכותיהם שוות וא"כ דינו כמברך על שחיטה ופוטר את שאר העופות שלפניו [סימן יט] דאפילו בסתמא כיון שעושה כן כל יום הוי בדעתו ואין ענין שדעתו מתחילה בדוקא על ט"ג.
סעיף יד – הוריד זמנית את הטלית מעליו אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה: וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו (אגו' סי' ל"ה). וי"א דוקא כשנשאר עליו טלית קטן, והכי נוהגין (שם) (עיין לקמן סימן כ"ה ס' י"ב).
אם פשט טליתו, אפילו היה בדעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור להתעטף בו.
רמא- 1.ויש אומרים שאין מברכים אם היה בדעתו לחזור ולהתעטף בו. [ואפילו אם לא לובש ט"ק וכן פסקו האחרונים. כיון שבעת הפשיטה היה תכף בדעתו ללובשו וכן עשה ולכן לא הוי הפשיטה- הפסק]
2. ויש אומרים דוקא כשנשאר עליו ט"ק והכי נוהגים.
לובש ט"ק ופשט ט"ג האם חוזר ומברך כשחוזר ומתעטף- לשו"ע- כן. כיון שנעשה הפסק.
שיטה 1 ברמא- ואפילו שינה מקומו בינתיים כגון שפשט אותו להיכנס לבית הכסא לא הוי שנוי מקום הפסק כיון שחזר ולבש אותה טלית [בתפילין בכה"ג הוי הפסק כי אין יכול להיכנס עם תפילין לבית הכסא משא"כ בטלית דמדינא אינו אסור, אלא שאינו ראוי ולכן לא הוי הפסק.]
מקרים בהם לכו"ע חוזר ומברך:
- אם בעת הפשיטה לא היה בדעתו ללבוש מיד, אלא רק לאחר זמן, אף שאח"כ חזר ונתעטף בו מיד לכו"ע צריך לחזור ולברך ואפילו נשאר עליו ט"ק.
- בעת הפשיטה היה דעתו ללבוש מיד, ואח"כ נשתהה איזה זמן והסיח דעתו, לכו"ע צריך לחזור ולברך אפילו אם נשאר עליו ט"ק.
- קיפל והניחו בתוך הכיסוי- חיב לברך.
שיטה 2 ברמא-אחרונים פסקו כי"א הזה. (לכאורא סתירה לפסיקת האחרונים לעיל)
כשפשט טלית בסתמא, לכן אמרינן אם נשאר עליו ט"ק מועיל דלא הסיח דעתו מן המצוה, דוקא כשנשאר עליו ט"ק. {הערה- זה הנפקמ בין 2 השיטות}
גם לשיטה זו אם היתה דעתו לחזור וללבוש הטלית אין צריך לחזור ולברך ואפילו לא היה עליו ט"ק.
פשט באמצע תפילה- אפילו בסתמא הוי כאילו פושט ע"ד לחזור.
מכוון בשעת ברכה שיפשוט אח"כ ויחזור וילבש-בהל אם- א"צ לברך ואדרבה הכי עדיף שיכוין מתחילה.
האם מברך אחר טבילה במקוה-מביא מח'. האם מקרי הפסק, והאם כוונתו מועילה גם כשיש הפסק גדול.
סנדק המתעטף בטלית שאולה-לא יברך.
כנ"ל ומתעטף אחר התפילה-אם היתה דעתו על זה לא מברך ואפילו שינה מקום, ואם לא היתה דעתו צריך לברך ואם הסיר בסתמא תלוי אם לובש ט"ק.
ואם קיפלה- מברך.
סעיף טו -נפלה טלית מעליו האם חוזר ומברך אם נפלה טליתו שלא במתכוין, וחוזר ומתעטף, צריך לברך. והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אע"פ שנפלה רובה, אינו צריך לברך. אם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף צריך לברך והוא שנפלה כולה. (מט- בזה גרע טפי דנפלה בלא דעת, ואזדא לה מצותה ,ואפילו ט"ק לא יועיל בזה.)
אבל אם לא נפלה כולה אע"פ שנפלה רובה אינו צריך לברך.
נפלה רובה -שו"ע לא מברך. טז וא"ר- מברך.
נפלה ונשאר חלק בידו-לכו"ע מברך דעיקר מצות העיטוף הוא בגוף.
נפלה באמצע יח והחזירוהו עליו-יברך בסיום התפילה וימשמש.
ברך ונפלה מידו קודם הלבישה והרים ולבש- לא הפסיד ברכתו.
ברך ונפסלו הציציות ותקנם ולבש-לא מברך שנית דלא היתה הסחת דעת.
התחיל לברך ולקחו ממנו הטלית האם יכול לסיים בברכת תפילין-כן.
סעיף טז – האם מברך על ציצית בבוקר לאחר שישן איתה בלילה הלן בטליתו בלילה, צריך לברך עליו בבוקר, אף אם לא פשטו. וטוב למשמש בו בשעת ברכה. וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום (הגהו' מיימוני בשם ס' התרומה; סמ"ג וסמ"ק ומרדכי בהלכות תפלין).
הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבוקר אף אם לא פשטו, וטוב למשמש בו בשעת הברכה. [מט- לילה לא זמן ציצית והוי הפסק]
רמא- וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום. [טז- חייב למשמש מדינא]
כסות יום שישן בה-לשו"ע כנ"ל. ויש חלקים כיון דכסות יום חייב אף בלילה למקצת פוסקים. ולכן אין צריך לברך.
מב- סב"ל. ונכון לפטור בברכת ט"ג.
האם רצוי להורידה אחר הלילה ולחזור וללבוש כדי להתחייב ברכה- חשש ברכה שאינה צריכה
ישן ביום והסיר הט"ק- מח' אם הוי היסח דעת. ולכן יתכסה בה בשעת השינה, ואין מברך.
סעיף יז – חומרת עברה מי שלובש בגד עם 4 כנפות בלא ציצית נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית בטל מצות ציצית. [מט- דציצית חובה גברא לענין שאם נתכסה בטלית חל עליו החיוב]
סימן ט'- איזה בגדים חיבים בציצית ואיזה פטורים מציצית סעיף א- סוג אריג החייב בציצית מדאו' ומדרבנן אין חייב בציצית מן התורה, אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן. ( וי"א דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא) (תוס' דף ל"ט והרא"ש וסמ"ג ומרדכי).
אין חיב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או צמר רחלים. [מט-ג"ש "בגד" מנגעים דמפורט דהוי דוקא מצמר רחלים ופשתים וכולל צמר אילים זכרים]
אבל בגדי שאר מינים אינם חיבים בציצית אלא מדרבנן.
רמא חולק- ויש אומרים דכולהו חיב מדאו' והכי הלכתא [מט- כדעת רבא שנאמר על ציצית הכנף, -כל כנף חיב מדאו' ומאידך פתילות צמר ופשתים פוטרים בכל בגד משא"כ פתילות שאר מינים פוטרים רק במינם]
צמר גמלים, נוצת עזים לאתויי רחל בת עז והשירים צמר ארנבים קנביס- מצד הבגד מתחיב מדרבנן ומאידך הפתילות פוטרות רק במינן.
צמר מעורב בשאר מינים שעשה ממנו בגד-אם רוב צמר- חיב מדאו', ואם לאו מדרבנן.
שתי מצמר או פשתים והערב משאר מינים-חיב בציצית מדרבנן אף ברוב צמר מאחר וא"א בלא הערב לא מיקרי בגד.
נפק"מ בין
חיוב דאו' לדרבנן בציצית- 1.יותר ראוי לעשות בגד מדאו'
2. בגד דרבנן שהוא ספק חיב בציצית- פטור
3. נתערבו ציציות טוויות לשמן בשלא נטוו לישמן.
4.יושב בציבור ונפסק ציצית בבגד- כבוד הבריות.
מב- אף שלענין ברכה אין נפק"מ מכ"מ ירא שמים יעשה ט"ק וט"ג מצמר.
בהל רחלים-
האם צמר רחל בת עז מקרי צמר לענין תכלת-צ"ע
ולענין ראשית הגז-פטור דאינו ראוי לעשות ממנו תכלת.
צמר רחל בת רחל שאביה עז- פמ"ג -לא חשיב צמר. בהל- חולק ונפק"מ לענין כלאים.
ערוב צמר ומשי-לא מובן.
בהל אלא מדרבנן
- טלית צמר קטנה שנוסף לה אריג פטור מדאו'- לשו"ע פטור מן התורה דדבר הניכר לא שיך בו בטול ברוב.
יש בטלית שיעור חייב מהתורה אולם אולם רוב טלית ממין פטור- לשו"ע חיב מדאו', דבר הניכר לא שיך בו בטול ברוב אבל למ"א- אזלינן בתר רוב בגד.
סוג פתילות שיש לתת בבגד העשוי מפשתים ושאר מינים-צ"ע.
סעיף ב – סוג פתילות שיש לשים בציצית ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים, חוץ משל פשתים לצמר, או של צמר לפשתים, בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים. הגה: וי"א שלא לעשות ציצית של פשתים כלל, אפילו בשאר מינים, והכי נהוג (סמ"ק סימן ל"ח).
ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים [ב"ח אוסר בצמר בשאר מינים אך גרא מקל כשו"ע וכן המנהג]
חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים בזמן הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים.
רמא חולק- ויש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים כלל ואפילו בשאר מינים והכי נהוג.
[מט- יש צמר שנראה כמשי וחיישינן שיטיל בזה פשתן . ולענין לים פתילות פשתן בשאר מינים יש מח' ומב- מיקל בשעת הדחק.]
[אופן מצות התכלת- הטלת 2 חוטי לבן עם 2 חוטי תכלת ואז מותר אף בכלאים.
הטלת ציציות מצמר ופשתים יחד כשיש תכלת בשאר בגדים- לרמ"א מותר דגם בשאר בגדים מדאו'. אך לא לשו"ע.
סעיף ג – חוטי ציצית שאינם עשויים מצמר או פשתים ציצית של שאר מינים, אין פוטרים אלא במינם, כגון משי לבגד משי, וצמר גפן לצמר גפן, אבל שלא במינם אין פוטרין.
ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם כגון משי לבגד משי וצמר גפן לצמר גפן אבל שלא במינם אין פוטרים.
[שתי ממין אחד וערב ממין אחר- אין תקנה אלא בציצית צמר או פשתים בשעת הדחק.
אופן הכנת הפתילות- דוקא אם טווי ושזור לשם ציצית.
בגד משי שהבטנה עשויה ממין אחר-בעינן ציציות משי בלבד דאזלינן בתר בגד עליון.
טלית מעורבת בצמר גפן ופשתים-אין תקנה ובשעת הדחק יעשה בו ציצית פשתים.
והכי טוב 100% צמר.
סעי' ד- שילוב חוטי ציצית מצמר או פשתים עם חוטים ממין אחר אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו וקצת מצמר או פשתים, יש להסתפק בו.
אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו וקצת מצמר או פשתים יש להסתפק בו.
[מחד לא מתקיים "מין כנף" ומאידך אין גדילים תעשה לך לגמרי. ומ"ב מקל כשעושה 2 חוטים ממינו ו2 חוטים מצמר.
סעי' ה – האם אפשר להשתמש בחוטים צבעוניים בציצית י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן. הגה: והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים, אף בבגדים צבועים, ואין לשנות (ת"ה סימן מ"ו).
יש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית והמדקדקין נוהגין כן. [מט- 1.זה קלי 2.דבעינן ממין כנף]
רמא-והאשכנזים אין נוהגים לעשות הציציות רק לבנים אף בבגדים צבועים ואין לשנות.
[לכתחילה-ט"ק לבן, וציציות לבנות, ואין להקפיד בשפת בגד צבועה משום דאזלינן בתר רוב בגד.
סע' ו – סוג אריג הציצית העדיף לכתחילה י"א שאין לעשות טלית של פשתן, אע"פ שאין הלכה כן, ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק. הגה: ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן, משיתבטל ממצות ציצית (תשובת הרא"ש כלל ב').
יש אומרים דאין לעשות טלית של פשתן [מט- שמא יעשה בו גם תכלת ויתכסה בו בלילה דלאו מצוה הוא ונמצא מתכסה בכלאים ואף שאין תכלת היום לא בטלה הגזרה]
ואע"פ שאין הלכה כן ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חיב בציצית מן התורה בלי פקפוק.
רמא ומיהו אם א"א רק בטלית של פשתן מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן משיתבטל ממצות ציצית. [מט-כי יש הרבה פוסקים שמתירים בציצית פשתן כי היום ממילא לא יכול לבוא לידי כלאים כי אין תכלת ויכול גם לברך. וכ"ש שבשאר מינים יכול לתת ציציות פשתן
כשאין לו מצמר.] מ"ב -הלכה למעשה בבגד ציצית מפשתן: 1.יברך על ט"ג של צמר ויפטור ציצית הפשתן.
2. יטיל כנפות של עור ויטיל ציציות של צמר-מח' מ"א והאחרונים.
סימן י – דיני כנפות הטלית סעיף א – בגד שיש בו יותר מ4 כנפות או פחות מ4 כנפות
טלית שאין לה ד' כנפות, פטורה. יש לה יותר מד', חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה המרוחקות זו מזו יותר.
טלית שאין לה 4 כנפות- פטורה [מט- "על 4 כנפות כסותך " 4 ולא 3.
יש לה יותר מ 4 כנפות -חייבת מרבוי "אשר תכסה" - ועושה לה 4 ציציות ב 4 כנפות המרוחקים זו מזו יותר.
היו 4 כנפות ואחת נתעגלה- נפטר מציצית.
טלית בת 5 כנפות- לשו"ע- חייב.
יש פוטרים
. – פמ"ג -לדעת הפוטרים כשיש לה פתח לראש מרובע, מכ"מ רוב הט"ק סתום וחייבת ואם הרוב פתוח יעשה הצוארון עגול.
מב אין לעשות יותר מ 4 לכתחילה.
עשה 5 ציציות- עובר ב"בל תוסיף "ומועיל להוריד אחת, באופן שישארו דוקא המרוחקות כי י"א שהוא מדאו' ואם א"א לתקן יש לסמוך על המקילים.
סעיף ב – בגד עם 5 כנפות
יש לה ארבע, וחתך א' באלכסון ועשאוהו שנים, הרי נעשית בעלת ה' וחייבת.
יש לה 4 וחתך אחד באלכסון ועשאו שתים הרי נעשית בעלת 5 וחייבת.
סוג החיתוך שמכפיל את הקרן-דוקא כשנראה שיש 2 קרנים אבל חתך בלבד לא יוצר 2 קרנים, אא"כ רוב פתוח
שיעור מינימלי להחשב 2 קרנים- בהל יש לה- שיש בין קרן לקרן ג' אצבעות.
היה ועכשיו חיב- בהל אחד.
סעיף ג - היכן שמים ציציות בטלית שקיפל בה זוית אחת כלפי פנים ותפר
כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות, אעפ"כ לא נפטרה.
כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם ודומה כאילו קצען ואין לה כנפות אעפ"כ לא נפטרה.
מדוע חיב והלא אין 4 כנפות- כיון שלא חתך. סופו להתיר הקשירה ולכן נחשב כאילו התיר וחייב בציצית.
האם יכול להטיל ציצית במצב הנכחי-כן ובאופן שאם יתפשט יהיה למעלה מקשר אגודל.
קיפל מעט ותפר בריבוע- מא- כיון שיש ריבוע. יכול להטיל בכפל אע"פ שהוא יותר מג' אצבעות מן הקרן המקורית.
ויש חולקים- דאף תפירה לא מועיל ומה שנאמר בסע' ו' זה כשכפלה כולה וכן דרך מלבוש אבל לא בכפל מקצת הבגד.
כנ"ל כנף עגול שקיפל ותפר ועכשיו הוא מרובע- יטיל ציצית בלא ברכה.
קיפל מעט מהבגד באופן שהכניס שפת הבגד בתוך התפירה- בהל לא- לכו"ע מועילה התפירה ויש להטיל בו ציצית.
סעיף ד – רוב בגד קובע לענין סוג הציצית. בגד עור פטור מציצית
טלית של בגד וכנפיה של עור, חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד, פטורה.
טלית של בגד וכנפות של עור- חייבת.
היא של עור וכנפיה של בגד- פטורה.
מט- "אשר תכסה בה " אין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד ולכן אזלינן בתר רוב הבגד ובגד עור פטור אף מדרבנן דאינו בכלל בגד.
בגד עם בטנה-אזלינן בתר העליון והתחתון טפל לו.
סעיף ה – הטיל ציציות בבגד הפטור ואח"כ נתחייב הבגד בציצית
היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות, ושוב עשה לה כנף ד' ועשה גם בו ציצית, פסולה משום תעשה (דברים כב, יא), ולא מן העשוי.
היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות ושוב עשה לה כנף רביעי ועשה בה ציצית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי [מט- מדנאמר גדילים תעשה לך על 4 כנפות ומשמע שיש 4 כנפות קודם שנעשו ציציות]
היה בגד עם 4 כנפות ונחתכה הכנף וחזר וחיברה-צריך להתיר את ג' הכנפות שנותרו ולחזור ולקשור סימן טו ס"ג. ומכ"מ אם עשה ציצית בכנף שחיבר לאחר החיבור ,היא כשרה ,ורק את השאר יש להתיר ולקשור.
מה מקרי קשר של ציצית שצריך להתיר- קשר אחד עם חוליה.
סעיף ו – בגד מלבני שקיפלו לאורכו, היכן נותן הציצית
אין כופלין את הטלית ומטילים ציצית על כנפיה כמו שהיא כפולה. (הגה: אבל צריך להטיל בד' כנפיה הפשוטים) (בית יוסף), אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת. (הגה: וי"א דחייבין אפילו בלא תפירה, וטוב לעשות לה ציצית אבל לא לברך עליה) (הרי"ף והרא"ש והטור). הטיל ציצית על ציצית, אם נתכוין לבטל הראשונה, חותך הראשונה וכשרה. ואם נתכוין להוסיף, אע"פ שחתך אחת משתיהן, פסולה. (הגה: ויש מכשירים בכל ענין, וכן עיקר) (טור בשם הרא"ש ורבינו ירוחם ני"ח ח"ג), וקודם שחתך הראשונות פסול בכל ענין (ב"י).
אין כופלים את הטלית ומטילים ציצית על כנפיה כמו שהיא כפולה אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת.
הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל הראשונה, חותך הראשונה וכשרה.
ואם נתכון להוסיף אע"פ שחתך אחת משניהם פסולה.
רמא לגבי דין א- אבל צריך להטיל ב 4 כנפיה הפשוטים. [מט- שאם תתפשט נמצאו הציציות באמצעו הבגד ולא על כנף הבגד.]
ומכמ רמא חולק- ויש אומרין דחייבין לשים ציציות בכפל אפילו אם לא תפר וטוב לעשות לה ציצית אבל לא לברך עליה. [מכיון שכל זמן שהיא כפולה שם טלית עליה כמו שהיא כפולה.]
לגבי דין ב וג- ויש שמכשירין בכל ענין וכן עיקר
וקודם שחתך את הראשונות פסול בכל ענין.
בגד ארוך בשיעור פי 2 מקומתו היכן יטיל בו ציציות- יש פוסקים שפוטרים דאין שם בגד עליו והטז אומר שיתן בכנפות הפשוטים ולא יברך.
לדינא במח' של שו"ע ורמא- אחרונים חולקים על רמא שהרי הבגד יהיה בעל 6 ציציות ואסור להוסיף ולכן יזהר שלא לעשות בגד כזה אא"כ תופר ואפילו בתפירות רחבות.
הטיל 2 ציציות אולם חתך דןוקא את השניות- לשו"ע פסול כיון שכבר ביטל את הראשונות. ולרמ"א- כשר .וכן פסקו אחרונים.
בה"ל אא"כ- מ"ש מתפילין- בטלית סגי בתפירה מצד אחד ובתפילין בעינן מ2 רוחות לב נא.
סעיף ז – שיעור הפתוח מהצדדים המחייב בציצית
מלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה, ויש להם ד' כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים, אם רובו סתום, פטור. ואם רובו פתוח, חייב. ואם חציו סתום וחציו פתוח, מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת.
מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה ויש להם 4 כנפות לצד מטה ולמעלה הם סתומים
אם רובו סתום- פטור
ואם רובו פתוח- חיב.
אם חציו סתום וחציו פתוח מטילים אותו לחומרא וחיב בציצית ואין יוצאין בו בשבת. [וגם אין מברכים עליו]
הטיל ציצית במעט פתוח ואח"כ פתח רובו-פסול משום תולמ"ה.
מהיכן מודדים רוב-מכל אורך הבגד, אולם השרוול שהיד יוצאת משם נקרא סתום.
לצאת בשבת בבגד שחציו סתום וחציו פתוח-ברה"ר אסור לצאת שמא פטור הבגד מציצית והציציות הן משוי .ולגבי כרמלית מ"א מחמיר .ועולת תמיד -מקל.
בגד שהיה פתוח ברובו ואחר נסגר רובו מעצמו- בהל רובו- נפטר הבגד מציציות ויש להתיר ולחזור ולקשור.
בגד שאין לו שרוולים האם פתח היד נחשב כפתוח-מב פסק כחיי אדם שלא.
בגד⅔ פתוח, ומתוך⅔ יש שליש פלוס בגד ושליש מינוס מעור האם חיב בציצית-בהל ואם- לכאורא רובו סתום בלי העור ופטור. ובהל חולק דהעור הוא חלק מהבגד.
סעיף ח – בגד געל אפשרות לסגירה מהצדדים
קאפ"ה שהיא פתוחה, בענין שיש לה ד' כנפות, אם יקבעו בה אשטרינג"ה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית, אינו מועיל תיקון זה אם לא תהיה קבועה מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות, וגם שתהיה קבועה למטה מהחגור, למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאל"כ יאסר משום מראית העין.
קאפה שהיא פתוחה בענין שיש לה 4 כנפות, אם יקבעו בה אשטרינגה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית אינו מועיל תיקון זה אם לא תהיה קבועה מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות.
וגם תהיה קבועה למטה מהחגור למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעיניים דאם לא כן יאסר משום מראית העין.
העקרון- אשטרינגה הוא דבר המחבר בין צדדי הבגד והנפק"מ אם הוי חיבור או לא הוא האם צריך לעשות מעשה כדי לפתוח כגון קרסים כפופים ביותר. וזה נפק"מ גם לענין כלאיים.
ודין שני הוא מראית העין דהינו שצריך שיהיה רוב נראה לעינים ומכ"מ אם הולך ברה"ר וט"ק תחת בגדיו יש להתיר דלא שייך בזה מ"ע.
חיבור ע"י לולאות-בהל משום- אם הוא קשר של קימא
יש להסתפק אם פוטרו מציצית דאפשר שיש לדמות לכלאים שהקשירה נעשה חיבור.
סעיף ט – כנף בגד עגול פטור מציצית
הכנפים, צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות.
הכנפות צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות [מט- אין עגול נקרא כנף.]
עד כמה נקרא עגול-בהל ולא- אין פגימת משהו פוסלת דהרי קי"ל בזבחים סב דרבוע מזבח והקרנות מעכב ואפ"ה קי"ל בחולין יח דאם נפגם המזבח פחות מטפח או כזית כשר דעדין לא נתבטל ממנו שם רבוע ומכ"מ נשאר בצ"ע כי המזבח גדול בכמותו.
סעיף י – בגד המיועד לכסוי הראש ולא הגוף פטור מציצית
מצנפת, פטורה, אפילו של ארצות המערב שב' ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם, ואע"פ שמתכסה בה ראשו ורובו, פטור, כיון שעיקרה לכסות הראש, דכסותך (דברים כב, יב) אמר רחמנא, ולא כסות הראש.
מצנפת פטורה. אפילו של ארצות מערב ששני ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם ואע"פ שמתכסה בה ראשו ורובו -פטור כיון שעיקרה לכסות הראש ד"כסותך" אמר רחמנא ולא כסות הראש.
[מט- כיון שהוכן מתחילה רק לכיסוי הראש.
האם עטרה שיש לטלית מוכיחה שנעשתה לכיסוי הראש-לא, כיוון שעיקרה רק משום הבדל שציציות עליונים לא יתחלפו בתחתונים. מכ"מ האר"י לא היה מקפיד סימן ח' סקט.
טעמים נוספים לפטור מצנפת הנ"ל- בהל כיון , -1. בגד החיב בציצית עשוי לכסות ראשו ורובו ואילו זה עקרו לכסות רק את הראש.
2. בעינן בגד הנעשה מתחילתו לכסות רוב גוף האדם משא"כ מצנפת שנעשה לכסות הראש.
3. עיקר המצנפת להתעטף סביב הראש מפני הקור ולעשות צל על הראש בזמן החום וגם לכסות ראשו כשעולה לס"ת ולכן אף שרוב היום מביאה על הגוף, הוי ליה כסות ראש ופטור.
והרוצה להחמיר יעשה קרן אחת עגולה.
סעיף יא - בגד משמש גם לעוד שימושים שאינם קשורים למלבוש
סודר שנותנין על הצואר במלכות א"י, שנקרא בערבי שי"ד, וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם, פטורים.
סודר שנותנים על הצואר במלכות א"י שנקרא שי"ד וכן בוק"א בספרד שנותנים על כתפיהם פטורים. [מט- אף שהוא בגודל אמה או אמתיים ויש כדי לכסות ראשו ורובו של קטן אפ"ה פטורים]
בהל סודר -עיקר הבאת הסודרים לכמה שימושים כגון קינוח ידים, לצרור בהם מעות, להביא פירות, לקנח זיעה.
סעיף יב – 4 כנפות מונחים מצד אחד של הגוף
מלבושים שבמצרים הנקראים גוחא"ש, וכן מינטינ"י ודואלמני"ש וקפטאני"ש ופידיני"ש שבתוגרמה, אע"פ שיש להם ד' כנפים, פטורים. (הגה: וה"ה מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד, הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו, פטורים) (בית יוסף לפי סברת מהרי"ק).
מלבושים שבמצרים הנקראים .... אע"פ שיש להם ד' כנפים פטורים.
רמא- וה"ה מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד הואיל ואין כנפיהם עשויים שיהיו שניים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו –פטורים.
מט- כי מצות ציצית לכתחילה שיחזיר שתים לפניו ושתים לאחריו ומלבושים אלו כל 4 הכנפות הם לפניו וא"א ללבשם בענין אחר ולכן פטורים מציצית.
ומא- יש לפקפק על טעם זה של הד"מ ולכן יעשה קרן עגולה.
מעיל שיש לו חתיכת בגד מרובעת על כתפיו פטור כי למעלה אין לחתיכה כנפות.
פראק-לכאורא חיב בציצית וע"כ יעשה 2 כנפות עגולים. כדי שישאר 3 קרנים
סימן יא – דיני חוטי הציצית סעיף א – חוטי הציצית צריכים טוויה לשמה לשם מצות ציצית
החוטין, צריך שיהיו טווין לשמן. (הגה: ויש מחמירין אפי' לנפצן לשמן והמנהג להקל בנפוץ) (מרדכי ואגודה סי' כ"ג), שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה: טווי לי ציצית לטלית; ואם לא היו טווין לשמן, פסולים.
החוטים צריכין שיהיו טויין לשמן שיאמר בתחילת הטווי שהוא עושה כן לשם מצות ציצית.
או שיאמר לאשה "טוי לי ציצית לטלית" [במחשבה- צ"ע אם מועיל. התחיל היום וסיים מחר- סגי באמירה אחת.
ואם לא טויים לשמן פסולים [מט- גדילים תעשה לך –לשם חובך
רמא- ויש מחמירים אפילו לנפצן לשמה והמנהג להקל בנפוץ. [מב- לכתחילה צריך. ולדינא א"צ כי תעשה לך זה משעת טויה.
מצא חוטים של ציצית שזורים בשוק-רמבם- פסול. שמא לא נעשה לשם ציצית וכן סובר הגרא.
מ"מ מתיר וכן סובר המ"א.
התחיל לטוות ואמר אח"כ שטווה לשמה- לא מועיל למה שכבר טווה.
חשב לשמן ולא אמר בתחילת הטויה-יש להקל משום ס"ס 1.שמא מועיל מחשבה 2.שמא הלכה כמ"ד הוכיח סופו על תחילתו.
נאמנות אשה-נאמנת לומר שטותה לשמה.
סעיף ב – טוויה ע"י גוי, חוטי ציצית צריכים שזירה לשם מצות ציצית
טוואן נכרי, וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמם, להרמב"ם, פסול; ולהרא"ש, כשר. הגה: ונוהגין שיסייע הישראל מעט, וכדאיתא לקמן סימן ל"ב סעיף ט' ובי"ד סי' רע"א גבי תפלין וספר תורה. וצריכין שזירה, ושיהיו שזורין לשמן.
טואן נכרי וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמן
לרמב"ם- פסול.
להרא"ש -כשר
וצריכין שזירה ושיהיו שזורין לשמן [מט- ועשו להם ציצית פתיל תכלת טווי ושזור.
[ולגבי טוויה מוסיף הרמא- ונוהגים שיסייע הישראל מעט כבסימן לב ס"ט גבי תפילין וביו"ד רעא גבי ס"ת.]
טווית חש"ו וישראל עומד על גבם-בסימן תס יש מח'.
טויה הנמשכת זמן רב בגוי וישראל עומד על גביו-אפילו לרא"ש לא מועיל במה שאמר בתחילה וכ"ש כשהפסיק הגוי דודאי אדעתא דנפשיה עבד ופסול.
לדינא במח' רמב"ם ורא"ש- לסמוך על דעת הראש רק בשעת דחק.
ישראל מסייע לגוי לדעת הרמבם-פסול.
ישראל מסייע אך לא מצוהו לעשות לשמה-אף לראש פסול. דמסייע אין בו ממש.
טווה שלא לשמה אך השזירה לשמה- פסול.
שזירה שלא לשמה- מ"א מעכב. מב- יש מקילים ואין לסמוך. ואם נשזר בסתמא- להקל דיעבד כיין שהטוייה הייתה לשמה וכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה.
עכו"ם, חש"ו- לא נאמנים ואף דיעבד
. אחר עומד על גבם
- שע"צ ו- בעכו"ם מועיל ובלבד שאומר לו בכל שעה שלא יסיח דעתו. בהל טואן- וכ"ש בחש"ו אבל לא לכתחילה.
מומר לתיאבון- נאמן ואע"פ שאינו לובש ציצית וכ"ש במומר לתיאבון לעברות אחרות.
מומר להכעיס-דינו כאפיקורוס ולא נאמן.
בהל טואן-
נותנים לנערות קטנות ואומרים להם בתחילה לעשות לשמה-פסול מדאו'.
נער בן יג ובת מגיל יב שלא ידוע אם הביאו שערות-פמ"ג מחמיר משום שהוא דאו' אך בהל מיקל דסמכינן אחזקה דרבא.
האם כשישראל עומד על גב הגוי מועיל לציצית לדעת הראש-ב"י למד שכן מדין עיבוד הקלף לתפילין אבל בהל מקשה שהרי בעיבוד רק נתינת העורות צריכה לשמה ולרגע קטן מועיל שעומד על גבו משא"כ בטויה שהוא מלאכה שנמשכת. ולכן יש לומר שדעת הראש שמועיל לטוויה רק לזמן מועט.
בהל וצריכין שזירה-1.מעיקר הדין צריך שיהיה שזור לשניים. 2.חוט השזור לשמונה הוא למצוה מן המובחר אך יותר חשוב לודא שטויה ושזירה נעשו לשמן. 3.שזור לשנים בלא לשמה ואחר נשזר ל 4 לשמה- מסתפק.
בה"ל לשמן-האם פעולת השזירה מעכבת- יש מתירין בדיעבד. ובהל דוחה אותם.
שזור אך לא לשמה – דיעבד מועיל בשעת הדחק. בהסתמך על המקילים הנ"ל.
טויה לשמה ושזר בסתמא-כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה ואע"פ שמדובר ב 2 פעולות, כגון שחיטת דם וקבלתו.
סעיף ג – חוטי ציצית שנפרמה שזירתם אם נתפרקו משזירתן ונעשו ט"ז, כשרים. והוא שישתייר בשזור כדי עניבה. (הגה: ולכתחלה טוב לקשור החוטין למטה, כדלקמן בסעיף י"ד בסימן זה), (ב"י בשם הרוקח).
אם נתפרקו משזירתן ונעשו 16- כשרים והוא שישתייר בשזור כדי עניבה.
רמא- ולכתחילה טוב לקשור החוטין למטה.
נתפרקו 2 משזירתן ואין כדי עניבה- כיון שאם לא שזור נחשב כאין חוט, ע"כ בעינן בשיזור הנותר כדי עניבה. ואם אין כדי עניבה פסול אם יש חשש שהם חוט אחד וכגון אם לא הקפיד שכל ה 4 ראשים יהיו תמיד מצד אחד.
כל החוטים נתפרקו משזירתן ויש כדי עניבה- בסימן יב יש פוסקים (ר"ת). אבל בשזירה סומכים על הדעה הראשונה.
חוט שזור לארבע ונפתח- אף שאין כדי עניבה כשר כיון שעכ"פ שזור.(כלומר שיזור מינימלי הינו ב2 חוטים)
קשר בסוף החוטים- רמא-כן. מב- יש אומרים שעדיף שלא לקשור וכן ראוי לכתחילה.
חוט אחד שנתפרק ל 2 ולא נשאר בשזור כדי עניבה-בהל ונעשו-כשר. אך כדי שלא יעבור על בל תוסיף יאמר בפירוש דלא ניחא ליה בתוספת או שיחתוך המיותר וישארו רק 8 חוטים.
חוט שנתפרק ל 2 במקום הנקב-בהל ונעשו- כשר. ופמג-מסתפק.
האם מועיל לשזור לאחר שלא נשאר בשזירה כדי עניבה-בה"ל והוא- לא מהני משום תולמ"ה.
סעיף ד – ציצית עם חוטים קצרים
אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים, וי"א י"ב גודלים, וכן נוהגין. ולמעלה, אין להם שיעור. (הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי, יכול לקצרו, ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בה"ק). א' מהחוטים יהיה יותר ארוך, כדי שיכרוך בו הגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג). (הגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר, מלבד מה שמונח על קרן הבגד) (סברת ב"י).
1. אורך החוטים השמונה אין פחות מ4 גודלים
וי"א 12 גודלים וכן נוהגים
[
מדאו'-כל שהו. ומדרבנן-יב הגודלין אחר הקשירה הראשונה והמורידים מזה קרוב ברכתן להיות לבטלה.]
2. ולמעלה אין להם שיעור
. [ר"י-להאריך כדי שיהיה מרווח אם יפסק]
3. אחד מהחוטים יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו את הגדיל [
אם אין אחד ארוך-יעשה הכריכות מ2 חוטים כבזמן התכלת ומכ"מ שישאר בכולם י"ב אגודלים אחר הקשירות.]
רמ"א מוסיף 1. ואם עשהו ארוך יותר מידי יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי.
הגדרה 2. הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו אריג.
3. ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר, מלבד מה שמונח על קרן הבגד.
[
מ"ב-ולפני שנקשרים החוטים צריך שיהיה בהם יג אגודלים מלבד מה שמונח על הבגד ואפילו דיעבד מעכב ויש למחות ביד המקילים]
בה"ל יותר-וזה לכתחילה דבדיעבד די אם לאחר קשירת חוליה ראשונה היה בחוטים יב אגודלים
שיעור אגודל-במקום הרחב שבפרק העליון של אגודל אדם בינוני. מ"א בשם רמב"ם רוחב ז שעורות=2 אורך שעורה.]
בה"ל אין פחות-מדאו'-אין שיעור לאורך אלא שיהיה גדיל וענף חי"א-כדי עניבה.
מדרבנן-4 או 12 משום נוי ציצית בענף.
בה"ל וכן נוהגים-האם יב גודלים הוא לעכובא-מ"ב-כן עפ"י פמ"ג
יש מקילים
בה"ל-צ"ע לדינא.
בה"ל יותר ארוך-
יש יב גודלין אחר כריכת חוליה ראשונה וקשירה ואח"כ נתמעט-דעת בה"ל-כשר דלא גרע מגרדומי ציצית דהיינו שהוא כשר ונחתך כולו.
דעת פמ"ג-פסול דדווקא לאחר שהיה בכשרות יב אגודלים בגדיל ואחר נחתך-יהיה כשר אבל לא מלכתחילה וראיה ממילה שכל זמן שעוסק בציצים מעכבים מטפל גם באלה שאינה מעכבים ושם זה לקולא וכ"ש להחמיר הכא.
מסקנת בה"ל-צ"ע למ"ע
ולדינא-כשיש לו ציציות קצרות מיב אגודלים ואין לו ציציות אחרות-יכול לסמוך על השו"ע שפסק 4 אצבעות. וכ"ש לפי הלבוש דאין לזה שיעור מדאו'.
אבל לעניין ברכה יש להחמיר לפי המנהג דצריך יב אגודלים.
סעיף ה - צמר הפסול לציצית
אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מהנימין הנתלשים מהבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד, והטעם משום ביזוי מצוה.
אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם ולא מהנימין הנתלשים מהבהמה ולא משיורי שתי שהאורג משיר בסוף הבגד.
והטעם משום ביזוי מצוה. [דיעבד-ג"כ פסול]
ט"ז-מדובר שהחוטים נטוו לשם ציצית ובסוף נארגו בבגד ואפ"ה פסולים משום ביזוי מצוה.
מ"א-הטעם משום שהוא פסולת בגד ואין בגד נעשה מהם וה"ה שאר מיני צמר גרועים שאין בגד נעשה מהם ופסולים לציצית.
סעיף ו – עשיית ציצית מצמר או חוטים גנובים
אם עשאם מצמר גזול, פסולים, דכתיב: ועשו להם (במדבר טו, לח) משלהם הגה: ודוקא שגזל החוטין, אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, כשרים. מיהו לכתחלה אסור לעשותן (ב"י בשם נמוקי יוסף בהל' ציצית) ( ולענין ברכה עיין לקמן ריש סי' תרמ"ט).
אם עשאם מצמר גזול-פסולים דכתיב ועשו להם משלהם.
רמ"א-ודווקא כשגזל החוטים.
אבל אם גזל צמר ועשה חוטים-כשרים. מיהו לכתחילה אסור לעשותם (משום מצוה הבאה בעבירה) ולעניין ברכה-סימן תרמ"ט.
קנה ולא שילם והמוכר מחזר אחר מעותיו וזה לא רוצה לשלם-לא יצא מן הדין בציצית. חומ' קצ.
גזל חוטים ונתייאשו הבעלים-ייאוש לא קנה. ואפילו הוא שזרן, כיוון ששזירה לא שינה את שמם.
גזל צמר ועשאן חוטים-רמ"א-כשר
. -מ"א בדעת שו"ע-פסול.
מ"א בדעת רמ"א-כשר ואפילו אין ייאוש בעלים.
ט"ז בדעת רמ"א-פסול כי צריך ייאוש ושינוי שם.
גזל חוטים ומכרם קודם ייאוש-השני לא יוצא כי שינוי רשות לבד לא קונה.
בעלים נתייאשו אחר שיש שינוי רשות-חומ' שנג ג -מח'.
גזל ונתייאשו ואז מכר-קנה השני את הציציות ולעניין ברכה-מח'.
גזל טלית והטיל ציציות משלו-בה"ל אם-נמי לא קיים מצוות ציצית.
גזל חוטי ציצית הטיל בבגדו ואחר שילם/קיבל במתנה-צ"ע האם בעת עשייה בעינן שיהיו שלו. [כבסימן תרנ"ח]
והמדקדק ישלם קודם שיטילם דלהוי קניין דאורייתא. ולא יסמוך על משיכה לחוד.
גזל חוטין ונתייאשו בעלים-מ"ב-פסול לא היה שינוי שם.
בה"ל ודוקא-לכאורא כן יש שינוי שם שהרי עכשיו הם גדיל או פתיל, ולא חוט. ומתרץ דבעת תחילת עשיה עדיין שם חוט עליו. או בגלל שהוא שינוי החוזר לברייתו.
בה"ל אבל-1.ליבון לא הוי שינוי מעשה.
2.בטוויה הוי שינוי מעשה שקונה ובזה חולק על שו"ע.
האם הוי מצוה הבאה בעברה-בה"ל לעשותן-אם קנה בשינוי ובייאוש בעלים לכאורא אין המצווה באה מעהברה, ומתרץ בה"ל שהטוויה עצמה היא חלק מהמצווה וזה בא בעברה.
אבל הגר"א אוסר מחמת שלא יכול לברך דדינו כשומע ולא מדבר שאינו רשאי לתרום כיוון שלא יכול לברך.
בה"ל ולענין ברכה-לפי מ"א ייאוש עם שינוי שם יכול לברך (כמו"כ שינוי מעשה ויאוש או ייאוש ושינוי רשות) ויש חולקים וכן דעת בה"ל.
סעיף ז- האם יכול לקשור בציציות שאולים
חוטין שאולין, הלואה היא, דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי.
חוטין שאולין הלואה הוא דלא הדרי בעינייהו וכדידה דמי.
נפק"מ בין שאלה להלואה- שאלה מחזיר לו אותו הדבר בעין אבל הלוואה- להוצאה ניתנה. ובחוטי ציצית אע"פ שאמר בלשון שאלה מכ"מ הוי הלואה.
שאל ע"מ להחזיר חוטים אלו בדיוק-לא יברך על הציצית דיש לומר שהשאילם לצורך מלאכה אחרת.
השאיל לו ציצית מתוקנת לקשירה-מותר לתלותם ולברך דבודאי נתנם לו במתנה ע"מ להחזיר סימן י"ד.
נטל חוטים של שותפים והטילם בבגדו-בהל וכדידה- צ"ע.
סעיף ח – צמר ופשתן ששימשו לע"ז האם נאסרים לציצית
המשתחוה לבהמה, צמרה פסול לציצית; המשתחוה לפשתן נטוע, כשר לציצית, שהרי נשתנה.
המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית.
המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה.
מ"ש צמר מפשתן-בפשתן הצורה החיצונית משתנה לגמרי משא"כ בצמר. ואע"פ שבצמר שנעבד פסול לגבוה וכשר להדיוט מכ"מ כאן הואיל והוא למצוה הוי כצרכי גבוה וכיון שלא נשתנה כ"כ- אסור.
דיעבד בצמר - מ"א בדעת שו"ע- כשר וגרא- משאיר במח'.
צמר שגדל אחר שהשתחוו- מח' מה יותר גרוע מה שהיה בזמן עבודה או מה שגדל אח"כ.
השתחווה לפשתן תלוש- נאסר אף להדיוט כדין ע"ז ותקרובתה שאין מועיל לזה שנוי וכל מה שבא ממנה כמותה. (האם לא סתירה לעיל שפשתן מותר כי נשתנתה צורתו)
אדם אחר השתחוה לפשתן שלו-בהל לפשתן- אינו נאסר אף לגבוה ואף שאין בו שנוי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
סעיף ט – מקום הנקב בציצית
יעשה נקב באורך הטלית, לא למעלה מג' אצבעות ( היינו גודלין), (כל בו סימן כ"ב ומיימוני והגהות סמ"ק סימן ל"א), מפני שאינו נקרא כנף, ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הציפורן, משום שנאמר על הכנף, (במדבר טו, לח) ואם היו למטה ממלא קשר גודל, היה תחת הכנף. הגה: ומודדין זה ביושר, ולא באלכסון מן הקרן (ב"י).
יעשה נקב באורך הטלית לא למעלה מג' אצבעות מפני שאינו נקרא כנף [דיעבד-מעכב]
ולא למטה מהשיעור שיש מקשר גודל עד הצפורן משום שנאמר על כנף ואם היה למטה ממלא קשר גודל היה תחת הכנף. [דיעבד-מעכב]
רמ"א 1. אצבעות היינו גודלים. [מב- משערים ברוחב אגודל של אדם בינוני. יש משערים באמה קמיצה וזרת.
2.ומדידה זו נעשית ביושר ולא באלכסון מן הקרן. [מט- כי ע"י אלכסון השיעור ביושר מתמעט]
מנהג לעשות 2 נקבים בכנף-ב"י- מחזי כיוהרא. ב"ח- יעשה כן בט"ק. מנהג אר"י- מח'. מב- לפי מנהג המקום.
בהל יעשה- גם כאן יהיה תלוי לצדדי הבגד ולא לצד ארץ.
נקב שמתחיל מעט מעל ג' אצבעות בצמצום-ב"י- כשר. מב- שהחור יתחיל תוך ג' אצבעות.
חור מרוחק טפי מג' אצבעות אלא שהקשר מכופף הכנף ונמצא החור תוך ג' אצבעות- מא- פסול כי בכנף שעור בגד. וכן לקולא אם החור מעל שעור גודל ונתכווץ הכנף.
חור מעל ג' אצבעות ועשה חוליה והרחיב החור כלפי מטה- פסול משום תולמ"ה וכן להיפך כשהרחיב חור כלפי מעלה.
טלית צמר מצויצת כהלכתה ונמצא חוט פשתן-ראוי להחמיר ולהתיר ולקשור שאר הציציות.
עשה מקום נקב חופף במקצת לשיעור קשר גודל- בהל למטה- לכתחילה מעל קשר גודל. דיעבד- צ"ע
סעיף י – מיקום הנקב בציצית
אם היו רחוק מהכנף מלא קשר גודל, ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור, כשר, כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה. הגה: ונוהגין לעשות אימרא סביב הנקב, שלא ינתק שם ויהיה פחות מכשיעור, וכן עושין אימרא בשפת הבגד למטה, מהאי טעמא (ב"י בשם סמ"ק וכל בו). יש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור, וי"א שדין רוחב הבגד כדין האורך, ונראין דבריהם.
שו"ע 1. אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל. ונתקו מחוטי הערב, עד שלא נשאר בו כשיעור-כשר. כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה. [מט-ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם בשעת עשיה יהיו על הכנף ולא אח"כ]
רמא- ונוהגים לעשות אמרא סביב הנקב שלא ינתק ויהיה פחות מהשיעור. [מפני הרואים שיאמרו שפסול] וכן עושים אמרא בשפת הבגד למטה מהאי טעמא.
שו"ע 2. יש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור [דעיקר כנף שיך לאורך ולא לרוחב .ודוקא אם עשה ברוחב פחות משיעור קשר גודל -כשר. אבל יותר מג' אצבעות פסול]
שו"ע 3. ויש אומרים שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראים דבריהם.
נקרע הנקב וירד פחות מהשיעור- כשר ואפילו נקרע מיד אחר שעשה חוליה ראשונה עם הקשר.
נקרע נקב וירד פחות מכשיעור ורוצה לעשות ציציות חדשות-פסול דהוי עשיה חדשה.
מינימום עשית ציצית מדאו'-בהל ונתקו-בהל מסתפק אם סגי בקשר בלבד או בעינן גם חוליה.
רוב פוסקים- קשר + חוליה מדאו'. (וכיוון שיש ספק אם מדובר בקשר ראשון שלפני החוליה או בקשר שלאחר החוליה לכן עושים את 2 הקשרים וחוליה ביניהם)
עד כמה נקרע הנקב וכשר-בהל יד- כל שנשאר כל שהוא.
סעיף יא – האם אפשר לקשור ציצית באריגה שבקצה הטלית
אם הגדיל, שקורין אורילייזא, הוא רחב, לא יטיל בו הציצית, ואם הטיל בו, פסול, דעל כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח) כתיב, וזה אינו נחשב מהבגד, אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת שלשה אצבעות, כיון שהנקב בתוך הבגד. הגה: וטוב שימדוד שיעור קשר גודל בלא הגדיל, ויהיה תוך ג' אצבעות עם הגדיל (ב"י בשם רש"י ורשב"א).
אם הגדיל שקורין אורליזא הוא רחב לא יטיל בו הציצית.
ואם הטיל בו –פסול. ד"על כנפי בגדיהם" כתוב וזה אינו נחשב מהבגד
אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת ג' אצבעות כיון שהנקב בתוך הבגד. [ובגדיל רחב יחתוך מקצתו]
רמא- וטוב שימדוד שעור קשר גודל בלא הגדיל ויהיה תוך ג' אצבעות עם הגדיל.
הגדרת אורליזא- חוטי שתי שמניחים בקצוות הבגד ובסוף אורגים בין באורך ובין ברוחב.
חוטי ערב או שתי רגילים- יש ספק אם עולים למנין וע"כ יחתוך במקום הכנפות. קודם הטלת הציציות.
שפת בגד ארוג כעין תכלת וחוטים- פמג נחשב כבגד ממש.
האם גם בט"ג-בהל וטוב-כן.
סעיף יב – מספר חוטי הציצית
מנין חוטי הציציות בכל כנף, ארבעה כפולים שהם שמונה, ואם הוסיף, פסול. יחתוך ראשי החוטין הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם, ואז יהיו ח'.
מנין חוטי הציצית שבכל כנף - ארבעה כפולים שהם שמונה.
ואם הוסיף- פסול. [מט- משום בל תוסיף. ויש אומרים שבל תוסיף הוא דוקא במין חוטים אחר אבל מאותו מין מותר. ולכו"ע בגורע מן החוטים- פסול]
יחתוך ראשי החוטים הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו שמונה. [איך חותך -בשיניים ולא בסכין.]
גדיל= שניים . גדילים= ארבע . פתיל- כעין פתילה שהוא כפול.[כשמכניסים בנקב מתכפלים]
בזמן תכלת-היו 2 חוטי תכלת ושנים לבן .והיום עושים 4 מלבן.
עשה יותר משמונה חוטים איך מוציא את היתרות -בה"ל ואם הוסיף פסול
- פמ"ג אם סגי בקציצת הפתילים עד הגדיל, או שצריך לשלוף גם מן הגדיל.
סעיף יג – שיש להשחיל 4 חוטים ואח"כ לקשור
יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשותם ח', קודם שיכרוך, שאם כרך אפילו חוליא אחד (פי' החלק מהציצית שבין קשר לקשר) וקשר, אפילו קשר אחד, ואח"כ חתכן, פסול משום תעשה (דברים כב, יא), ולא מן העשוי, שהרי בפיסול עשאם.
יזהר לחתוך ראשי החוטים לעשותם 8 קודם שיכרוך, שאם כרך אפילו חוליה אחת [פרוש החלק מהציצית שבין קשר לקשר] וקשר אפילו בקשר אחד ואח"כ חתכן- פסול משום תולמ"ה שהרי בפיסול עשאם.
השחיל ואח"כ חתך- עדין כשר כי לא עשה הכריכה עדין.
מה מקרי חוליה-כל שיש ג' כריכות.
עשה חוליה ואח"כ קשר- יצא מדאו' אף שלא עשה קשר סמוך לכנף בתחילה.[וקשר הכונה ל2 קשרים זה על זה]
עשה קשר ראשון ואח"כ חוליה-לא נגמר עדין עשית הציצית דאין לו קיום וע"כ יש מתירין לחתוך החוטים ויש מחמירים ולכתחילה יש לחוש.
(ראה בסעיפים שקדמו ובסעיף לקמן סתירה לגבי מה המינימום בקשירה מדאו')
סעיף יד- איך קושרים ציצית
יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך; וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. אין שיעור לכריכות, רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים. הגה: ואם האריך הציצית, יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף (רמב"ם פ"א). ונוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובשלישי י"א וברביעי י"ג, שעולים כולם מ' כמנין ה' אחד שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר, כדי שיעמוד בשזירתו.
- יקח 4 חוטים מצד זה ו4 מצד זה ויקשור 2 פעמים זה על גב זה.
- ואח"כ יכרוך החוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות וקושר 2 פעמים זה על גב זה וחוזר וכורך.
- וכן יעשה עד שישלים ל5 קשרים כפולים ו4 אוירים ביניהם מלאים כריכות.
- אין שיעור לכריכות רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב 4 אגודלים והענף 8 אגודלים.
- ונוהגים לכרוך באויר הראשון 7 כריכות, בשני- 9, [בספר הכוונות-במקום 9 כורכים 8. 7+8= י"ה =13+11+15 =39] 11,13,שעולים כולם 40 כמנין ה' אחד שעולים 39, ועם השם הם 40.
- ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו.
רמא- ואם האריך הציצית יראה ש⅓ יהיה גדיל ו⅔ ענף.
מ"ט למספרים-5 קשרים לזכירת ה' חומשי תורה. כפל קשר- 10 ספירות ומכ"מ הכל רק למצוה מן המובחר.
מ"ט לענף וגדיל-גדיל- שיהיו חוטים כרוכים. ציצית- שיהיו חוטים נפרדים.
קשירה מינימלית בציצית מדאו', הלל"מ- סגי בג' כריכות וקשר עליהם ובזה נגמר מדאו'.
מדרבנן-⅓ גדיל ו⅔ פתיל. וכיון שאורך החוטים י"ב גודלים ע"כ יעשה 4 גודלין גדיל שהם כריכות ו8 גודלים נפרדים ואינו מעכב. וזה משום נוי ציצית.
נפק"מ-בשעת הדחק שיכול לעשות כן ולצאת בו בשבת וטוב שיעשה גם קשר ראשון שקודם לחוליה.
האם יכול להסתפק בדאו'-לא כי עובר על דברי חכמים.
כרך כולו-פסול כי אין פתיל . ואם כרך רובו -כשר כי יש לו פתיל.
מרחק בין קשר לקשר-רעיא מהימנא- כמלא אגודל.
נוי ציצית-שיהיו כל החוליות שוות. חוטים בעובי בינוני. רוחב
קשירות בציצית של ר' שלמה מולכו-י,ה,ו,ה. אורך
רוחב הבגד-חלק טלית שמכסה את קומת האדם מראשו לרגליו.
אורך הבגד-אורך הטלית.
סעיף טו – חוטי הציצית צריכים להשתלשל לאורך הטלית
י"א שצריך לדקדק שיתלה הציציות לאורך הטלית, דבעינן שתהא נוטפת על הקרן (פי' תלוי על הקרן), ואם היה ברחבו לא היה נוטף, שהרי כלפי קרקע היה תלוי. י"א שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית שמכניסים בה הציציות, ויש מתירין, וכן נהגו.
יש אומרים שצריך לדקדק שיתלה הציציות לאורך הטלית. דבעינן שתהא נוטפת על הקרן. [פרוש תלוי על הקרן] ואם היה ברוחבו לא היה נוטף, שהרי כלפי קרקע היה תלוי.
יש אומרים שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית שמכניסים בה הציציות ויש מתירין וכן נהגו.
מט- לאפוקי מקראים שסוברים שצריך להיות באלכסון ודיעבד אין קפידא.
סוג תוספת ששמים -כיון שבא לחזק הבגד, הרי הוא בטל לגבי בגד ולכן מותר אפילו בעור.
טעם האוסרים לשים תוספת-בהל שאין- שמא התוספת ג"כ מקרי כנף וקי"ל דהחוטים צריכים להיות ממין כנף ולכן
גם האוסרים יסכימו כשהחוטים מצמר או פשתים.
סימן י"ב – דברים הפוסלים בציצית סעיף א – חוטי ציצית שנחתכו
אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד, כשר. ואם לא נשאר כדי עניבה (פי' וירכסו את החשן (שמות כח, כח; לט, כא) תרגום ויענבון), אפי' בחוט אחד שנפסק כולו, פסול. הלכך, כיון שכל א' כפול לשנים, אם נפסקו שני ראשים, פסול, שמא נפסק חוט אחד. ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד' ראשים, בענין שלעולם הד' ראשים הם מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האחר, אם נפסקו שני ראשים מצד אחד, כשר, דודאי שני חוטים הם והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה. ולרבינו תם לא מכשירים אלא בנשתיירו ב' חוטין שלימים, דהיינו ארבעה ראשים, שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים, אז מכשירים כשנפסקו השני חוטין אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה, אבל אם נפסקו ג' חוטין, אע"פ שנשתייר בהם כדי עניבה, פסולים. ומפני כך כשנחתכו שלשה ראשים, אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים הד' ראשים שמצד אחד של הקשר, חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחר, ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם, הילכך מספיקא פסול. אבל אם לא נחתכו אלא שני ראשים, מכשרינן בכדי עניבה. והלכה כסברא ראשונה. מיהו היכא דאפשר, טוב לחוש לסברת רבינו תם. הגה: ונוהגין כר"ת (אגודה סימן ט"ו). הגה וכל שכן אם דקדק שיהיו ניכרין הד' ראשים שבצד א' ונפסקו ג' ראשים בצד אחד, דפסול, דאז ודאי נפסקו ג' חוטין ואם נפסקו בב' צדדין נמי פסול, שמא ג' חוטין הם (בית יוסף בשם בן חביב).
אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד כשר.
ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו- פסול.
הלכך כיון שכל אחד כפול לשנים, אם נפסקו 2 ראשים- פסול. שמא נפסק חוט אחד.
ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן ב4 ראשים, בענין שלעולם ה4 ראשים הם מצד אחד של הקשר וה4 ראשים מצד אחר, אם נפסקו שני הראשים מצד אחד, כשר, דודאי שני חוטים הם. והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה.
ולר"ת לא מכשירים אלא בנשתיירו 2 חוטים שלמים. דהיינו 4 ראשים שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים, אז מכשירים ה2 חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה. [מ"ט- כיוון שנותנים 2 חוטים במקום לבן ו2 חוטים במקום תכלת ולכן צריך שיהיה מין אחד שלם] אבל אם נפסקו ג' החוטים, אע"פ שנשתייר בהם כדי עניבה- פסולים.
ומפני כך כשנחתכו ג' ראשים, אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים ה4 ראשים שמצד אחד של הקשר, חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחר, ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם, הלכך מספקא פסול.
אבל אם לא נחתכו אלא 2 ראשים מכשרינן בכדי עניבה.
והלכה כסברא ראשונה, מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת. [בה"ל ולרבנו תם- ואף שבסימן י"א ס"ד סתם שו"ע כדעה ראשונה. מכ"מ בודאי סובר שלכתחילה להחמיר כר"ת. ומכ"מ יכול לברך על דעה ראשונה]
רמא- ונוהגים כר"ת
וכ"ש אם דקדק שיהיו ניכרים ה4 ראשים שבצד אחד ונפסקו ג' ראשים בצד אחד דפסול, דאז ודאי נפסקו ג' חוטין.
ואם נפסקו ב2 צדדין נמי פסול שמא ג' חוטים הם.
מינימום אורך חוט שנפסק-כדי עניבת החוטים הפסוקים.
נתינת חוט קצר מי"ב אגודלים לכתחילה-אסור.
חוטי ציצית שנפסק האם אפשר לחברו בקשר- אם קודם שעשה הציצית כשר. דקשירה היא חיבור אם נשאר מקצהו כדי עניבה- ג"כ מועיל 1. אבל אם נפסק מ-2 הראשים באופן שאין כדי עניבה – פסול 2. וכן אם נפסק במקום הנקב. 3. וכן אם מהתחלה היה קצר ג"כ פסול משום תולמ"ה.
המקרים המובאים במ"ב חוט אחד שנפסק מ2 קצותיו ורק בצירוף 2 הקצוות יש כשיעור עניבה-להחמיר לאסור. ואף במקרה שיש ספק אם הוא אותו חוט דהוי ס"ס יש להחמיר, משום שחוטי ציצית מצויים, ויש מקילים. ואם באחד מהראשים יש כדי עניבת חוט אחד- כשר.
נפסק חוט במקום חיבורו בכנף- פסול. [טז- ראוי לכל יר"ש שיבדוק גם שם.]
נפסקו כל 4 הראשים מצד אחד ומצד שני נשאר כדי עניבה, ומדובר שדקדק-כשר.
שיטת ר"ת לשיטת ר"ת מ"ש אם דקדק או לא- אם נחתכו רק 2 ראשים מכשירים בכדי עניבה כאשר לא דקדק. ואם דקדק אז אם נחתכו מאותו צד- כשר, אפילו לא נשאר בהם כדי עניבה שהרי ודאי נשתיר מכל אחד בצד השני בשלמות.
אבל אם נפסקו שניים מ2 צדדים ולא נשתייר בכדי עניבה-פסולים דשמא חוט אחד הם.
[
ג' חוטין שנתקצרו כך שאין בהם י"ב אגודלים -בהל ונוהגים- פסול בכל האופנים.
בהל אם נפסקו-שיעור כדי עניבה-שו"ע-עניבה לכל החוטים הפסוקים יחד.
מ"א-עניבה לכל החוטים. ובה"ל דוחה אותו.
חי"א-ד' אגודלים ובה"ל דוחה וע"כ אין יותר מ2 אגודלין.
רי"ף רא"ש- כדי לענוב על חוט אחד בפ"ע, ובשעת דחק סמכינן עלייהו.
נפסק חוט אחד במקום הגדיל בין הקשרים-כשר. ואם 2 חוטים פסול.
חוט שנפסק לאחר כריכה 1 חוליה שעליה האם מועיל קשירת החוט-צ"ע למעשה.
סעיף ב – חוטי ציצית שנחתכו
היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם, ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה, כשר. הגה: ומשערין בחוטין בינונים (דברי עצמו).
היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם ואילו היו דקים היה בהם כדי עניבה –כשר.
רמא- ומשערים בחוטים בינונים.
סעיף ג – חוטי ציצית שנחתכו
כדי עניבה לרש"י, מן הענף; ולר"י אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל, כשר. ומנהג העולם כרש"י, והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י.
כדי עניבה-לרש"י מן הענף.
ולר"י- אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל-כשר.
ומנהג העולם כרש"י
והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י.
האם אפשר ללבוש לכתחילה-כאן פסק שו"ע שמותר.
בס"א- כתב שטוב לחוש לסברת ר"ת אם מזומן לפניו.
מב- מכ"מ כשסומך על ר"י לא יברך עליהם ולא יצא לרה"ר בשבת.
נפסק מעט מהגדיל-ג"כ כשר לר"י.
נפסק חוט במקום הנקב לדעת ר"י-פסול מן התורה.
מה יעשה כשנפסקה טליתו-צריך לפשוט מיד ולא מהני מה שלא הולך ד"א. דאין דין ד"א אלא להולך בלא ציצית.
תיקון ציצית בעודה עליו-צריך לפשוט ולתקן.
בהל יש לסמוך- אם נפסקו כל החוטים עד הגדיל, האם מועיל להתיר הגדיל ולחזור ולקשור באופן שיהיה ענף דמועיל לשו"ע סימן י"א ס"ד- פמ"ג לשו"ע יוצא לכתחילה ויברך. ולרמא ילבש אך לא יברך מספק. ומכ"מ צריך להתיר את כל הגדיל כדי שלא יהיה תולמ"ה דנפסלו מן התורה דבעינן גדיל וענף. ויש מתירים ואף פמ"ג עצמו סותר עצמו.
לשיטת רש"י אם נפסקו 2 חוטים בין הקשרים בגדיל-פסול. ואם חוט אחד -כשר.
המשך בה"ל לא ברור ולא סוכם.
סימן יג - דיני ציצית בשבת סעיף א- לבישת ציצית פסולה בשבת
ארבע ציציות מעכבין זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת (ועיין לקמן סימן ש"ח סעיף ל"ח).
4 ציציות מעכבות זה את זה שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצויצת כהלכתה והיוצא בה לרה"ר בשבת חייב חטאת.[ מט- דהוי משוי מחמת החוטים הנותרים דאינם בטלים לגבי בגד דחשיבי הם]
כשחסר ציצית אחת-כלא הטיל כלל וביטל מ"ע דציצית.
יציאה לכרמלית בציצית פסולה-אסור מדרבנן.
יציאה לכרמלית בשאר פסולים-כגון סתום ברובו, קשרי ציצית למעלה מג' אצבעות או למטה מקשר גודל או שט"ק קטן מכשיעור -אסור מדרבנן.
יציאה לרה"ר כשנפסקו כל ה4 ציציות-אם לא נשאר בהם כדי עניבה אז בטלים הם לבגד. ואם נודע לו בשבת א"צ לפשוט בגדו ברה"ר. אבל אם נשאר חוט כשר דעתו עליו וחשיב ולא בטל.
סעיף ב- לבישת ציצית בשבת
אם היא מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה לרשות הרבים, בין טלית קטן בין טלית גדול, אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת. (רק שלא יהא מונח לו על כתיפיו) (דברי ר"ן ור"י פ' חבית דף ק"ח ע"ב) (ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו, ואין צריך לבדקו קודם שיצא בו) (דברי תשובת הרא"ש כלל ב' ותשובת הרמב"ן סימן רט"ו /ר"ט/, ובכל בו בשם הרמב"ם פרק י"ט מהלכות שבת).
אם היא מצויצת כהלכתה מותר לצאת בה לרה"ר בין ט"ק בין ט"ג אפילו בזמה"ז שאין לנו תכלת.
רמא-1. רק שלא יהיה מונח לו על כתפיו
2. ומוקמינן לטלית אחזקתה שהוא מצויץ כהלכתו ואי"צ לבדקו קודם שיצא בו
יציאה בשבת בלילה- אף שלילה אינו זמן ציצית מותר משום שהם נוי לבגד, ואף בשאר מינים.
דין תכלת היום-התכלת אינו מעכב.
מדוע אי"צ לבודקו בשבת-כיון שכבר בדקו בלבישה ראשונה ובזמן מועט לא יפסק.
האם צריך לבדוק בשבת-מב- כן. והעולם לא נזהרין ובבה"ל קודם מלמד סנגוריה שהרי אף אם לא תקין מותר לצאת בשבת שהרי אינו יכול לקשור ציצית בשבת אלא שזה טוב רק לטעם המ"א שלא ילך בבגד בלי 4 כנפות אך לשיטת הטז דהחשש משום "לא תשא" שבברכה לבטלה צריך לבדוק ואם לא בודק אז שלא יברך. והנכון שיבדוק בעת הקיפול ביום שישי ואז לא צריך לבדוק בשבת.
לובש טלית בביתו ואין עירוב- בהל- צריך בדיקה מ2 טעמים לא ברור.
סעיף ג – טלית שנפסלה בשבת
אם נודע לו בשבת, כשהוא בכרמלית, שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות. הגה: ואפילו טלית קטן שתחת בגדיו אין צריך לפשוט. וה"ה אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית, דיוכל ללובשו בלא ברכה, מכח כבוד הבריות (ב"י בשם התשובה). ודוקא בשבת, דאסור לעשות ציציות, אבל בחול כהאי גוונא, אסור. (מרדכי פ"ק דף צ"א ע"ב).
אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית עליו פסול לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו דגדול כבוד הבריות.
רמא 1. ואפילו ט"ק שתחת בגדיו א"צ לפשוט.
וה"ה אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לשבת בלא טלית דיוכל ללבשו בלית ברירה משום כבוד הבריות. ודוקא בשבת דאסור לעשות ציציות אבל בחול כה"ג אסור. [מ"ש מחול- כי בשבת איסורו מדרבנן אבל בחול עובר בכל שעה על איסור תורה]
שכח להטיל ציצית מבעו"י- לא קנסינן ליה. כמו שכח ולא עירב שנה ס"ג. אבל אם ידע ולא תיקן אסור ללבשו בשבת.
מדוע לא עובר בעשה דציצית-אמנם דאו' לא נדחה מפני כבוד הבריות אולם בשבת אינו יכול להטיל ציצית ולכן לא עובר מצות
עשה. וא"כ נשאר איסור טלטול מדרבנן בכרמלית וכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן.
נפסק טליתו ברה"ר-צריך לפשוט בין ט"ג ובין ט"ק ואף אם ישאר ערום, אולם מכיון שיש מח' אם יש כיום רה"ר אז אם הגדיל שלם והפסול בענף אפשר לצרף דעת ר"י שמכשיר ויוכל להגיע לביתו.
הולך ברה"ר ונפסק בט"ג-צריך לפשוט דבזמנינו פשיטת ט"ג בשוק הוא גנאי קטן.
לאחר שלבש גילה שט"ג פסולה-אין צריך להוריד ,אף שאין כ"כ בזוי ,ורע"ק מחמיר.
לאחר שלבש גילה שט"ק נפסלה-אף שאינה ניכרת מכ"מ בפשיטה עצמה יש גנאי.
גילה שהציציות פסולים לפני הלבישה-אם מתבייש לישב ברבים בלי טלית יכול ללבוש בלא ברכה מפני כבוד הבריות. ואם לא מתבייש –לא ילבש.
האם לסמוך על כבוד הבריות כשיש טלית של הקהל-לא
. מ"ש מדקי"ל דכבוד הבריות דוחה מ"ע בשב ואל תעשה-רק בגנאי גדול ולישב בלי טלית הינו גנאי קטן הדוחה איסור דרבנן בלבד.
בבית הכנסת ונפסק בט"ג-יש להקל שאין לפשוט מיד. כיון שהוא גנאי גדול , ויש חולקים שהוא גנאי קטן.
ועצת מב- שיפקירנו דאז פטור מציצית וכשיבוא לביתו יחזור ויזכה בו.
פשיטת ט"ק בחול כשנודע לו שפסול-אע"פ שכתב רמא שחייב מכ"מ בזה יש גנאי גדול ובזה אמרינן דוחה כבוד הבריות אפילו איסור דאו' בשב ואל תעשה. ומכ"מ צריך למהר לביתו, אפילו עסוק בדבר מצוה. ובשבת א"צ למהר כל עוד עוסק במצוה.
מתי יאמר לחברו שנפסלה ציציתו-רק לאחר שיבוא לביתו.
מתי אינו מחויב לפשוט בחול-מ"א-1. כשאין ציציות בעיר דאז דינו כבשבת.2. בטלית שחיובה מדרבנן כגון שאולה לאחר 30 יום.
בהל אבל- נפסק ענף מן הטלית ונשאר הגדיל בחול-ספקא דאו' ואם אין לו ציצית הוי ספקא דרבנן.
בהל ודוקא-אם יש פסול רק מטעם ספק כגון שחסר לו 2 חוטים בכל השמונה יש להקל שאין לפשוט בבית הכנסת ואפילו בחול.
יד – דיני ציצית שעשאן אינו יהודי ונשים, וטלית שאולה סעיף א- חוטי ציצית שנעשו במפעל בסין.אשה שקשרה ציציות לבעלה
ציצית שעשאן א"י פסול, דכתיב: דבר אל בני ישראל (במדבר טו, לח) לאפוקי א"י, והאשה כשרה לעשותן. הגה: ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה. (מרדכי ה"ק והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוס' דף מ"ב).
ציצית שעשאן אינו יהודי פסולה דכתוב דבר אל בני ישראל לאפוקי אינו יהודי.
והאשה כשרה לעשותן
רמא-ויש מחמירים להצריך אנשים לעשות אותם וטוב לעשות כן לכתחילה. [ואפילו עומד על גבם דכתוב בני ישראל ועשו לאפוקי נשים ובדיעבד נאמנת לומר שעשתה לשמה וכשר אף בלא עומד על גבה]
ישראל עומד על גבי גוי- אף שלרא"ש כשר כשעומד ע"ג גוי זה רק באופן שטווה לשמה או שוזר אבל לא לקשור הציצית.
מה יכול לעשות גוי-כל שישראל תחב בכנף ועשה חוליה וכשר,יכול הגוי לסיים את השאר דאינן אלא למצוה בעלמא.
הטלת ציצית ע"י קטן-ראוי ונכון שלא לעשות ואם עושה פסול בדיעבד וארה"ח מתיר לכתחילה, כל שגדול עומד על גבו ומלמדו לעשות לשמה.ולכו"ע מותר בבן י"ג שלא הביא שתי שערות.
[בהל וטוב- לדעת רמ"א קטן גרע מאשה שכן מחמת לשמה יש להחמיר וכמו שאין לשין מצות לכתחילה ע"י חש"ו אפילו בעומד ע"ג.]
כמו מי פוסק הרמ"א והנפק"מ -בה"ל להצריך – רמ"א פסק כדעת מהר"ם דכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל. ומ"א הביא דעת ר"ת שכל שאינו בלבישה אינו בקשירה. והנפק"מ בשאר מצוות כגון לולב וסוכה.
דין קטן – למהר"מ יהיה מותר אבל מב פסק כפמ"ג להזהר לכתחילה ע"י קטן.
האם קטן יכול להטיל לעצמו ציצית- כיוון שהגיע לחינוך שהוא מחוייב מדרבנן- יכול. ואף לאחר שגדל א"צ להתיר דהוי דיעבד ובלבד שהטיל לשמה.
סעיף ב – קשר ציציות בלא שלא שאמר לשם מצוות ציצית
הטיל ישראל ציציות בבגד, בלא כוונה, אם אין ציציות אחרים (מצויים) להכשירו, יש לסמוך על הרמב"ם, שמכשיר, אבל לא יברך עליו. הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה. אם אין ציציות אחרים להכשירו יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר. אבל לא יברך עליו.
מינימום קשירות שבהם צריך כוונה- כל שעשה קשר עליון וחוליה בכוונה כשר אף שיש ציצית אחרת.
מ"ט דרמב"ם- אפלו אם עשה התליה וגם כל הקשרים והחוליות שלא בכוונה כשר משום שתליה לא בעי לשמה מדכתיב בני ישראל לאפוקי גוי אבל בישראל גם בלא כוונה כשר.
מדוע לא יתיר שיקשור לשם מצוה- סמוך לשבת ואין שהות 2. נחתך אחד מהראשים ושוב אסור להטילו לכתחילה.
תחב בכנף שלא לשמה- כיון שרש"י ורא"ש ותוס' סוברים דגם תליה צריכה להיות לשמה ע"כ צריך לומר בפיו קודם שתולה הציצית בבגד שעושה לשם מצות ציצית.
ישראל שהטיל בפירוש שלא לשם ציצית- בה"ל הטיל – כשר לרמב"ם. ואם בסתמא לרש"י ולרא"ש-פסול.
כיוון במחשבה לשמה- בהל בלא- אף שלענין טויה השאיר בצ"ע כאן מועיל במחשבה משום ס"ס. 1. שמא מספיק מחשבה. 2.שמא הלכה כרמב"ם וכן דתלית חוטים בכנף מוכח שהוא לשם ציצית משא"כ בטויה סתם.
ומכ"מ ולכתחילה עדיף שיוציא מפיו.
תלה הציציות לשמה והקשרים היו בסתמא- בה"ל בלא- יכול לברך דעל דעת ראשונה הוא עושה אף שהם שתי 2 פעולות נפרדות. כמו שחיטה לשמה וקבלה בסתם דכשר. ולכתחילה יאמר שכל ציצית שיתלה אח"כ יהיה לשם ציצית.
שכח לכוון לשמה בעת התחיבה אך הקשר עשה לשמה-בהל –לא-צ"ע.
הטיל ציצית בבגדו בסתם – בהל לא- כיון שהטלית מיוחדת לשם ציצית בודאי שהטיל אח"כ החוטים הוי לשם ציצית. ומכ"מ כל יר"ש יחמיר להוציא בשפתיו שתולה לשם ציצית.
סעיף ג – האם בגד שאול חייב בציצית
השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת, פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום, דכתיב: כסותך (דברים כב, יא) ולא של אחרים. אבל אחר ל' יום, חייב מדרבנן, מפני שנראית כשלו. הגה: ואם החזירו תוך ל' וחזר ולקחו, אינו מצטרף, רק בעינן ל' יום רצופים (נימוקי יוסף הלכות ציצית)
. שאלה כשהיא מצוייצת, מברך עליה מיד. 1.השואל מחבירו טלית שאינה מצויצת פטור מלהטיל בה ציצית כל 30 יום. דכתיב כסותך ולא של אחרים.
2.אבל לאחר 30 יום חייב מדרבנן מפני שנראית כשלו.
3.שאלה כשהיא מצויצת מברך עליה מיד
רמא- ואם החזירו תוך 30 יום וחזר ולקחו אינו מצטרף רק בעינן 30 יום רצופים.
האם יכול להחמיר-יכול , ואף מברך ויוצא בה בשבת דנוי הוא לבגד. כמו נשים המברכות על מ"ע שהז"ג.
האם מברך כשחייב מדרבנן- כן. ושוכר טלית דינו כשואל. ויש מסתפקים בזה.
בשואל טלית מצוה מחברו בסתמא האם מברך- טז- אין לברך אא"כ נתן לו במתנה ע"מ להחזיר.
שו"ע ורוב אחרונים- על דעת כן השאילו שיהיה שלו לענין ברכה.
מב-לכתחילה לבקש מהמשאיל שיתן לו במתנה ע"מ להחזיר אבל לא לעכובא.
השואל מחברו בגד העומד ללבישה שאינו טלית של מצוה- אין מברך דאולי כוונתו רק למלבוש ולא להקנות לו ויש חולקים ופוסקים שכן לברך.
שאל טלית לעלות לתורה, ש"צ-י"א שלא מברך כיון שלא מקנה לו אלא רק משאילו לצורך מלבוש ויש חולקים שכן יברך.
מב- יותר טוב שיכוון שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע.
טלית של ציבור – לכו"ע מברך.
שאל טלית מצויצת ולא החזירה- אם אין לנותן טלית אחר לא יצא י"ח. וע"כ חייב להחזיר לבעלים במתנה קודם התפילה.
ואם לא מחזירה כמות שהיתה אפילו באונס ג"כ לא יצא.
שאל טלית ציבור לשם עליה לתורה- בהל שאלה- שערי אפרים כתב שאין לברך דזה אינו נקרא לבישה המחייבת בציצית .ובהל משאיר בצ"ע.
סעיף ד – האם מותר להשתמש בטלית חברו או תפילין וסידור ללא רשות מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. הגה: וה"ה בתפילין (נ"י פרק הספינה), אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו (נ"י הלכות קטנות).
מותר ליטול טלית חברו ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת.
רמא- וה"ה בתפילין אבל אסור ללמוד מספרים של חברו בלא דעתו דחיישינן שמא יקרע אותם בלימודו.
תנאים בשימוש בטלית חבירו- דוקא באקראי ולא בקביעות .
דוקא באותו מקום אבל אסור להוציא.
3.לכתחילה אם בעליו שם צריך לשאול דאין סומכין על חזקה דניחא ליה לאיניש היכן שיכול לברר.
לענין ברכה-מב פוסק שטוב שיכוון שלא לקנות וכך לא יברך.
קיפול בשבת- בחול מקפלה כשהיתה ובשבת משנה בקיפול ומ"א כתב שלא יקפל.
שימוש בסידור פרטי אין היתר דלא גרע מספרים.
לתת טלית לחברו שאין לו והוא ישאל מאחרים- בהל מותר- אין מחויב.
סעיף ה- האם מברכים על טלית השייכת לכמה בני אדם
טלית של שותפין חייבת בציצית, דכתיב (במדבר טו, לח) על כנפי בגדיהם. טלית של שותפים חייבת בציצית דכתיב על כנפי בגדיהם. [מ"ט- בהל טלית-אע"פ שחצי הינו שאול מ"מ גלתה תורה דסגי שחלק הבגד יהיה שלו כדי להתחייב]
שותפות בטלית של יהודי וגוי, איש ואשה-חיב בציצית ולא יברך.
ציצית שותפים ויש הקפדה אחד על השני-הלובש עובר בגזל ולא מברך .וכן בטלית שיש בה מחלו' בירושה. ואם אין הקפדה יש לשותף שרוצה ללבוש חובה להטיל ציצית.
סימן
טו – אם להתיר ציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית סעיף א מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר, אבל שלא להניחם בבגד אחר, לא. הגה: ודוקא בטלית של בר חיובא, אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים (מרדכי ותוס' פרק ב"מ דף כ"ב).
מותר להתיר ציצית מטלית זה ולתנם בטלית אחר
אבל שלא להניחם בבגד אחר-לא. [משום בזוי טלית של מצוה]
רמא-ודוקא בטלית של בר חיובא אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים.
מותר –להסיר הציצית
|
אסור-להסיר ציציות |
ספק |
מטלית חדש לטלית חדש
מטלית ישן לטלית חדש
מטלית גדול לט"ק
טלית שנתבלתה מותר להסיר ציציותיה טלית שרוצה לבטלה מתורת בגד החייב בציצית
טלית שרוצה למכור לגוי
להחליף בציציות נאות יותר או שלמות יותר
|
מטלית של גדול ולתת בטלית של קטן-שחיובו מדרבנן
מוכר הטלית לישראל-אפלו שהשני יטול ציציות.
מטלית שחיובה מדרבנן. |
מטלית של צמר לשאר מינים-
פמ"ג מסתפק
וארה"ח-מקל. |
האם מותר לקרעם-לא כיון שניתנים לשימוש נוסף לא ישפוך אדם וכו' וחי"א מקל אם יש לו טורח.
לקנות ציציות או להתיר מטלית-עדיף לקנות מאשר לקחת מטלית אחרת.
סעיף ב אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר, משום דעל כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח) בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה. אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתפרו בבגד אחר משום ד"על כנפי בגדיהם" בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה.
גודל הכנף-לפי מ"א אם יש בכנף שיעור עטוף אפשר לחברה. והטז אוסר. וכן משמע דעת המ"ב.
2 תנאים לחיבור כנף בלא ציצית לטלית מבלי שיצטרך להתיר שאר הציציות- 1.כל שהטלית היתה חייבת בציצית גם בלי הכנף הנוספת. 2.כל שיש בו ג*ג אצבעות.
חיבור כנף שנקרעת מבגד ועליה ציצית- 1.כל שנשאר 4 כנפות בבגד יכול לחברה.
2.בכנף שנקרעה יש ג*ג אצבעות.
ואילו לשיטת הטז-אסור .וכן פסק מב להחמיר.
סעיף ג טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף ונשאר לכל אחת מהם ציצית אחת או שתים, אין בו משום תעשה (דברים כב, יא) ולא מן העשוי. טלית מצויצת כהלכתה שחלקוה לשתים ובכל חלק יש שיעור להתעטף ונשאר לכל אחד מהם ציצית אחת או שתים אין בו משום תולמ"ה.
אם באחת החתיכות אין כשיעור עטוף- נתבטל מאותה חתיכה מצות ציצית וע"כ צריך להתיר ממנה הציציות ולחזור ולקשור.
צירוף שתי חצאי ציצית שונים-כל שיש בכ"א כשיעור עיטוף יכול להשאיר הציציות .ויש מחמירים לכתחילה להסיר הציציות ולהטילן אחר החיבור וטוב להחמיר.
טלית מצויצת שא"א ללבוש מחמת גדלה שחילקוה לשתים-בהל טלית- כיון שיש פוטרים בגד כזה מציצית הרי שגם לאחר שחילקוה פסולה משום תולמ"ה.
סעיף ד נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף, אינו רשאי לתופרו. ופירש"י דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו, ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית. ולטעם זה, אפילו נקרע כל שהוא, לא יתפור. ולפי זה, טלית של צמר שנקרע תוך שלשה, מותר לתפור האידנא, דאין דרך לתפור בחוטי צמר. ורב עמרם פי' דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי. ואע"ג דתפרו, כמאן דפסוק חשוב. ואי עבד ביה ציצית, לא פטרה לטלית. ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר כל שהוא, כשר. וי"א דלרב עמרם לא נפסל אלא ציציות שהיו בו בעת שתפרו, אבל אם אחר שתפרו הטיל בו ציציות, כשר. וירא שמים יצא את כולם, היכא דאפשר. נקרע הטלית תוך ג' אצבעות סמוך לשפת הכנף אינו רשאי לתפרו
פירוש רשי- דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו 7 חוטים לשם ציצית.
ולטעם זה אפלו נקרע כל שהוא לא יתפור.
ולפי זה טלית של צמר שנקרעת תוך שלושה מותר לתפור האידנא דאין דרך לתפור בחוטי צמר.
פירוש ר' עמרם- דטעמא משום דנקרע תוך שלושה לית בה תורת בגד וכמאן דליתא דמי ואע"ג דתפרה רמאן דפסיק חשיב ואי עבד בה ציצית לא פטרה לטלית.
ולפירוש זה אם נקרע ונשתיר כל שהוא- כשר.
וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר.
סעיף ה אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה, אם קדם הטלת ציצית לקרע, שאותו ציצית היה שם בשעת הקרע, כשר. ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו, ואחר כך הטיל בו ציצית, אם הוא של צמר, כשר לכ"ע. ואם הוא של שאר מינים, שדרך לתפור בחוטין של אותו המין, לא יתפור לדעת רש"י. ואם נקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית, איכא לספוקי. אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה
אם קדם הטלת הציצית לקרע שאותו ציצית היה שם בשעת הקרע- כשר.
ואם נקרע ונשתייר כל שהוא ותפרו ואחר כך הטיל בו ציצית
אם הוא של צמר כשר לכו"ע .{ לרשי- כיון שהבגד של צמר אין לחוש שישיר בחוטי שאר מינים לשם ציצית. ולר' עמרם- כיון שנשתיר כל שהוא לא נתבטל מתורת בגד.}
ואם הוא של שאר מינים שדרך לתפור בחוטין של אותו המין- לא יתפור לדעת רש"י.
[ וע"כ יתפור חוטים ממין אחר או בצבוע ואז אין לחוש שמא ישיר בחוטים לשם ציצית אבל בחוט משאר מינים לבן אסור לרשי אף שהציצית שלמה משום לא פלוג
ואם נקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית איכא לספוקי.
מהו הספק של השו"ע- כאשר נקרע כולה מנקב עד סוף השפה
אף אם הבגד של צמר ויתפור בשאר חוטים, לרשי ודאי מותר אולם לר' עמרם אפשר שפסול משום שלא נשתיר כל שהוא שהרי בדעת ראשונה בסע' ד כמאן דפסיק דמי, ולכן לא תועיל תפירה, אף אם ירצה להטיל ציצית אח"כ.
ומאידך אפשר דהכא עדיף דהלא הכנף הוא שלם מ2 צדדיו ורק באמצע נפסק.
והטז חולק ופוסק דאין כאן ספק דלכו"ע אם הטיל בו ציצית לאחר תפירה כשר.
מב- ומכל מקום יותר טוב שיראה קודם התפירה לתת תחת הכנף חתיכת בגד של ג*ג ויצא לכו"ע.
ואם א"א- יש להקל כט"ז דבלה"כ דעת האחרונים דתפירה נחשב כחיבור ומועיל אף בנקרע הכנף לגמרי ממקומו.
פירוש נוסף לספק של שו"ע- בה"ל איכא- אף אף לדעת רש"י יש להסתפק, אף אם תפרו בחוטים של אותו המין דשמא לא אסור לרש"י אלא לכתחילה ולא לפסול דיעבד.
סעיף ו התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית, וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו, אם הטלית של משי ותופרו בחוט משי לבן יש לחוש בדבר, לדעת רש"י, שלא תהא שום תפירה למטה מג' ולמעלה מקשר גודל. הגה: וה"ה בכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית, דחיישינן שמא יקח אותו חוט לחוט הציצית. (ת"ה סי' מ"ו ובשם הגהות מיימוני).
סימן טז-שיעור טלית סעיף א
שיעור טלית שחייב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו. הגה: ואז חייב בציצית. ודוקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק (ב"י בשם בן חביב ובשם מהרי"ח).
שיעור טלית שחיב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשמרו. [מה מקרי קטן- מגיל 9]
רמא- ואז חיב בציצית, ודוקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק. [או לפתח ביתו ברחוב].
ט"ק הקטנה מזה השיעור- 1.טוב ללכת בה מללכת כל היום ללא ציצית.
2. הברכה תיעשה על ט"ג ותפטור הט"ק.
3.הכתפים יהיו רחבים כדי שלא יהיה עליהם שם רצועות.
4.אשכנזים שלוקחים חתיכת בגד מלפניו ואחד מאחריו ומחברים בהם רצועות -אין יוצאים בהם חובת ציצית וברכתם לבטלה ואסור לצאת בו בשבת.
5.בשם האר"י- ט"ק טוב שלא יהיו בו שרוולים.
6.אם לבש טלית ונתכפלה באופן שאין שיעור- כשר.
7. טלית שיש בה כדי ראשו ורובו וע"י התפירה אין בו כשיעור- פטור מציצית.
בגד קטן מהשיעור אך דרך אנשי מקום ללכת בו בקבע בשוק- אמנם אם אין בו השיעור פטור לכו"ע ואף אם יוצא באקראי לשוק והב"ח כתב שאם אין הגדולים מתבישים ויוצאים אתו לשוק- חיב בציצית.
במח' שו"ע ורמא- לפי רמ"א לא בעינן רק שיעור בבגד אלא גם שגדול לא מתביש לצאת בו באקראי לשוק דאם מתביש לא חשוב כסות ואפילו הוא לובשו בתוך ביתו.
ואילו לשו"ע והרמב"ם ועוד פוסקים- המבחן הוא רק גודל הבגד וכנ"ל.
והסכמת האחרונים- דבעינן 2 תנאים לברכה 1.הולכים בתר ביוש של רוב בנ"א.
שיעור ראשו ורובו של קטן כפי מדידת האחרונים 1.5 אמה.
גודל שיעור ראשו ורובו- ¾ אמה באורך ו½ אמה ברוחב. ופחות מזה יש בו חשש ברכה לבטלה.
מנהג אנשי מעשה אמה לפניו ואמה לאחריו.
ומכ"מ אין בית הצואר עולה למנין.
שיעור טלית קטן לילד-בהל ואז השו"ע מדבר בשיעור טלית כשהגדול לובש כשיוצא ולגבי קטן שהגיע לחינוך משערים בראשו ורובו של קטן
כמות שהוא וצריך אביו מדרבנן להטיל בו ציצית.
ט"ק שיש בו שיעור אך לא הולכים אתו בשוק- בהל לשוק-לכאורא לפי הסכמת האחרונים א"א לברך אלא שבה"ל מצין שגדול לענין דין זה הוא בן י"ג. והוא ודאי לא יתביש לצאת בימות החמה לחוץ על פתח ביתו.
המתביש לצאת בט"ג בשוק האם פטור מציצית-בהל לשוק- ביוש נחשב רק אם מחמת קוטן הבגד ולא מסיבה אחרת כגון בגד שרגילים ללבשו תחת הבגדים ויש בושה בלבושתו מעל הבגדים כעי"ז לא בטל ממנו שם בגד.
בהל ואז
1.טלית שקטן מתכסה ראשו ורובו אך אין דרך גדול ללכת בו אף באקראי ומכ"מ יצא בו באקראי – בטלה דעתו ולפי המא בדעת הרמא אין לברך. ואפילו הולך בזה בקבע בטלה דעתו.
בגד שאין בו מתכסה ראשו ורובו של קטן ויוצא בו בקביעות- לא פטור מציצית.
בהל לשוק
- מתי מועיל ¾ אמה באורך- רק כאשר מדובר באריג מרובע שיש בו חור באמצע לראש . אבל אם מורכב מ2 חתיכות שביחד הם ¾ אמה המחוברות בצד אחד במקצת ובצד שני ע"י קרסים צריך עיון אם סגי בשיעור זה.
ולכו"ע אם יש ב 2 החלקים אמה בכ"א מועיל כיון שיש אחרונים שסוברים שאמה הוא שיעור ראשו ורובו המחויב בציצית.
2. שיעור אמה = 6 טפחים ולא בעינן אמה שלנו.
3.ב גד שיש שיעור ראשו ורובו, אולם הוא לבוש בזוי, ואין יוצא בו לשוק ארעי- וסתם בנ"א יוצאים בו- צ"ע. ואין מברכים עליו.
המשך בה"ל לא ברור סימן יז – מי הם החייבים בציצית סעיף א אע"ג דכתיב וראיתם אותו (במדבר טו, לט), סומא חייב בציצית מפני שנתרבה מאשר תכסה בה (דברים כב, יב) וקרא דוראיתם אותו איצטריך למעט כסות לילה (ע"ל סי' י"ח).
אע"ג דכתי"ב ו"וראיתם אותו" סומא חייב במצוות ציצית מפני שנתרבה מ"אשר תכסה בה"
וקרא ד"ראיתם אותו" אצטריך למעט כסות לילה. [אבל כסות יום דסומא נראית ע"י אחרים משא"כ כסות לילה שלו]
בדיקה וברכה- חיב בבדיקה ויכול לתת לאחר לבדוק וכך לברך.
סעיף ב נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז) פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות (ולבשו).
טומטום ואדרוגינוס, חייבין מספק, ויתעטפו בלא ברכה. (פי' טומטום, לא נודע אם הוא זכר או נקבה. ואדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות). (הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא, גם הם יברכו). (דברי עצמו).
נשים ועבדים פטורים מפני שהיא מ"ע שהז"ג.
טומטום ואנדרוגינוס חיבים מספק ויתעטפו בלא ברכה. [מט- דספק תורה לחומרא ולענין ברכה דהוא ספק דרבנן - לקולא]
רמא לגבי נשים 1. ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך הרשות בידן כמו בשאר מצוות עשה שהז"ג. אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להם ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא, פירוש אינו חיב לקנות לו טלית כדי שיתחיב בציצית.
וחולק רמא 2.פרוש טומטום- לא נודע אם הוא זכר או נקבה. ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות.
ולענין ברכה יברכו לפי מה שנהגו נשים לברך במצוות עשה שהז"ג.
מ"ט דשו"ע- הוקשה כל התורה לתפילין "למען תהיה תורת השם בפיך" ותפילין הוקשו לת"ת שנאמר ושננתם לבניך- ולא לבנותיך.
ועבדים לומדים לפטור מג"ז "לה לה" מאשה.
ברכת נשים בציצית מעיקר הדין- 1. אף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר. 2. ויכולים לומר ו"ציוונו" כיון שהאנשים נצטוו, גם לנשים יש שכר.
מ"ש לולב שנשים מברכות מציצית שאין מברכות- לולב הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף משא"כ בציצית שאינו חיב בקנית ציצית, ורק אם מתעטף חיב להטיל ציצית.
ציצית הוא חובת גברא לקולא ואינה חובת גברא ג"כ לקולא- מצד אחד לקולא שאם מונח בקופסא פטור.
מצד שני לקולא דאינו חובת גברא שהרי לא מחויב לקנות בגד 4 כנפות.
טומטום ואנדרוגינוס בציצית שחיובה מדרבנן- [שאלה אחר 30 יום בגד ספק חיב] כשאין ללכת בו ללא ציצית.
פמ"ג-מחמיר מפני מראית העין.
אנדרוגינוס בריה בפ"ע או ספק זכר- ספק זכר.
סעיף ג קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו. הגה: ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו (הגהות מיימוני פ"ג), ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש (מרדכי סוף פרק לולב הגזול).
קטן היודע להתעטף, אביו צריך לקחת לו ציצית לחנכו.
רמא- ודוקא כשיודע לעטוף 2 ציציות לפניו ו2 לאחריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש.
שיעור טלית לקטן-כדי להתעטף בו ראשו ורובו של הילד,ואז מברכים עמו.
מנהג מהרי"ל שלא יתעטף בטלית עד החתונה- דבר תמוה שיתבטל ממצות ציצית עד שישא אשה.
סימן יח – זמן ציצית שאלה-בסימן י ס"ח בדין קאפה מצריך שו"ע שחצי יהיה סתום כדי לפטור מציצית ולכאורא בעינן רוב סתום כדי לפטור כבסע' ז.?
סע' א' לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום (הגהות מיימוני). ואחר תפלת ערבית, אע"פ שעדיין יום הוא, אין לברך עליו (פסקי מהרא"י סי' קכ"א). ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו (תשב"ץ).
לילה לא זמן ציצית הוא דאמעיט מו"ראיתם אותו".
להרמב"ם- כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חיב אפילו מיוחד ללילה.
להראש- כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חיב אפילו לובשו בלילה.
רמא- 1. וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום.
2. ואחר תפילת ערבית אע"פ שעדין יום הוא אין לברך עליו.
3. ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו.
יציאה בטלית בליל שבת לשיטת הרמב"ם- מותר כיון שהציצית הם נוי ולא משוי.
האם 1.כסות לילה שלובש ביום חיב בציצית - הספק הוא רק לענין ברכה אבל חיב להטיל בו ציציות.
2.כסות של יום בלילה- הספק הוא רק לענין ברכה אבל חיב להטיל בו ציציות.
בדיקה טלית לש"צ בערבית- א"צ, דאפשר לסמוך על חזקתן.
לבישת טלית בערבית- ש"צ צריך להוריד טלית כשמגיע לברכו מאחר דעכשיו אין לובשים טלית אלא למצות ציצית, ואם יהיה עליו יראה כאילו סובר דלילה זמן ציצית הוא. אולם אם אין לו מעיל עליון ישאר בטלית מפני כבוד ציבור.
מנהג התעטפות טלית לש"צ מפני כבוד ציבור- כל תפילות יוה"כ. האומר קדיש יתום לפני התיבה ומכ"מ בלי ברכה.
מדוע מתעטף בציצית בערב יוה"כ- כדי להדמות למלאכים שמעוטפים לבנים, ומסיר
אחר תפילת ערבית
במוצאי יה"כ.
ברכה על ציצית בביה"ש- מא- מותר כי עדין רואים
יש מחמירים [שמא הלכה כרמב"ם שבלילה פטור]
בספק ביה"ש יברך כי לפי הראש אף בלילה חיב.
סעיף ב סדינים, אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין בהם ציצית. סדינים אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר אין מטילים בהם ציצית.
מה הבעיה- הסדין הוא תשמיש לילה ונקרא כסות לילה. ולכן לראש פטור ביום.
אבל לרמב"ם חיב דכסות לילה חיב אם לובשו ביום.
צד להקל: התורה חייבה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף ולא דרך העלאה בעלמא. מאידך גם בגד ששוכב עליו אם הוא של 4 כנפות חיב בציצית וכ"ש בדרך העלאה.
מא- בסדין של צמר יעשה קרן עגולה אבל לא בשאר מינים.
סעיף ג מאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. ואם לבשו מעלות השחר ואילך, י"א דמברך עליו, וכן נוהגין (מרדכי פ"ב דמגילה). ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך (תשב"ץ).
מאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה.[=זמן שיראה חברו שרגיל עמו קצת ברחוק 4 אמות ויכירנו כבק"ש]
חולק רמא- ומקל שאם לבשו מעלה"ש ואילך יש אומרים דמברך עליו, וכן נוהגים.
2. ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך.
דעות האחרונים- גרא פסק כשו"ע
פמ"ג- לכתחילה כשו"ע ובשעת דחק כרמ"א ומכ"מ יברך מזמן השו"ע.
ברך קודם עלה"ש- יצא דיעבד שמא הלכה כראש דכסות יום בלילה חיב.
סימן יט – זמן ברכת ציצית סעיף א
ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא, שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית, ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו.
ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית.
ולפיכך אינו מברך על עשית הציצית שאין מצוה אלא בלבישתו. [מט- מדנאמר על כנפות כסותך אשר תכסה בה" משמע דוקא כשמתכסה.
לבש ונפסקו החוטים-מברך שנית לאחר התיקון, אף שתקנו מיד.
דמיון למזוזה- קי"ל דחובת הדרולכן מתחיב רק כשנכנס לדור בבית וכמו עטיפה בטלית.
סעיף ב
עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו, פטור.
עשה טלית לצורך תכריכין אע"פ שלובשו לפעמים בחיו- פטור.
מה הבעיה- לראש ודאי פטור כי תכריכים דומים לכסות לילה שהרי מת פטור ממצוות.
אבל לרמב"ם שמחיב כסות לילה ביום, צריך לעשות ציצית ומכ"מ לא יברך.
מוכרי בגדים- אף שלובשים להראות המידה- פטורים. ואם להעביר מכס- אפשר שחיב כמו כלאים.
סימן כ –דיני לקיחת ומכירת טלית סעיף א הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר א"י (ואומר שלקחן מישראל נאמן) (נ"י הלכות ציצית),
כשר, דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל, דלא מרע נפשיה. אבל אם לקח מא"י שאינו תגר, פסולה. הלוקח טלית מצויצת מישראל או מתגר אינו יהודי, כשר דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל דלא מרע נפשיה. [ובסע' ב' נאמר שמדובר שישראל עבר עברה במה שמכר]
אבל אם לקח מאינו יהודי שאינו תגר- פסולה. [שמא הוא עצמו עשה הציצית בבגד וכ"ש שאסור לקנות ממנו כי יתכן שלא נעשו לשמה ולכן לא מועיל התרה וקשירה מחדש]
רמא- מוסיף שאף בתגר גוי צריך שיאמר שלקח מישראל נאמן. [אחרונים-א"צ הגוי להעיד על הישראל שנאמן]
חזקת נאמנות בישראל- אפילו אין מכיר שהוא כשר ונאמן, מכ"מ תלינן דסתם ישראל בחזקת כשר ובודאי טוה ושזר ותלאן- לשמה. [אא"כ הוא חשוד, כבסימן קי"ט יו"ד.]
תגר גוי שבבעלותו סופר- נאמן כיון שאם ימצא שקרן בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בשאר דברים.
קנית חוטי ציצית מתגר גוי- מא- דוקא ציצית שלמה מותר לקנות דאין דרך גוי לתת ציצית בבגדו אבל לקנות חוטי הציצית אסור שמא לא היה טויה ושזירה לשמה.
ויש מקילין אף בזה.
-ואם מתעסק רק בציציות שקונה ומוכר- מותר בתגר.
מצא ציצית מצויצת בשוק –כשר.
שליחת חוטי ציצית ע"י גוי-אסור אא"כ ב2 חותמות.
סעיף ב אין מוכרין טלית מצוייצת לעובד כוכבים, שמא יתלווה עם ישראל בדרך, ויהרגנו. אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעובד כוכבים, אסור אא"כ הוא לפי שעה, דליכא למיחש להא. אין מוכרים טלית מצויצת לגוי שמא יתלוה עם ישראל ויהרגנו.
אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצויצת לגוי- אסור, אא"כ הוא לפי שעה דליכא למיחש להא.
מכירה לתגר גוי- אסור. מטעם סכנה וכנ"ל או מטעם שיתן לזונה וזו תאמר שישראל נתן לה.
וכיום- אמנם לא חשודים על שפיכות דמים אך יש לחוש לטעם דזונה.
מכירת טלית לגוי אך בלי ציציות- מותר.
לתת טלית מצויצת במשכון-בהל שמא- גר"א אוסר מטעם שמא יתלוה אך לא מטעם זונה לפיכך כיום מותר. ומשמע בב"י לאסור.
סימן כא- כדת מה לעשות בציצית שנפסקו ובטליתות ישנים סעיף א חוטי ציצית שנפסקו, יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה, אבל כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה. (וי"א דאף לאחר שנפסקו, אין לנהוג בהן מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה (כל בו הלכות שבת). ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצות תע"ב) (מהרי"ל הלכות ציצית) (וע"ל סימן תרס"ד סעיף ח' ט').
חוטי ציצית שנפסקו יכול לזורקן לאשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה.
אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם. כגון לקשור בהם כל דבר וכיוצא בזה משום בזוי מצוה.
רמא- 1. ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה אלא שאינם צריכים גניזה.
2.ויש מדקדקין לגונזן.
3.והמחמיר והמדקדק במצות תע"ב
שאר תשמישי מצוה שנתבלו ואינם עומדים למצותן-סכך סוכה, לולב, שופר, כמו חוטי ציצית שאין לזורקן לאשפה וכל מה שאינו כבוד למצוה שעברה ופמ"ג מחמיר אף בדפני הסוכה.
לזרוק לאשפה חוטי ציצית שהתירן מהטלית- והם שלמות לשו"ע- מותר. וכן אם טרם הטילן בבגד.
עשית תשמיש מגונה- אסור דלא גרע מטלית סע' ב'.
שימוש חול בתשמישי מצוה העומדים למצותן- אסור משום בזוי מצוה. ואפלו לשימוש מצוה בשנה הבאה.
האם מועיל לעשות תנאי בקשירת הציצית ד"אינו בודל מהם"- לא . מכיון דמוכח שעושה לשם מצוה, שהרי מברך עליהם.
נזרקו מאליהן-אין לחוש.
מה לעשות בציצית שנפסלו- סימניה לספר או מצוה כלשהי דהועיל ואתעביד בהו מצוה חדא וכו'.
האם שיך בזוי מצוה בסוכה העומדת משנה לשנה-בהל אבל- מב- פסק שכן כב"ח.
טז- לא.
מא- אף שמגיע חג סוכות, כל זמן שלא ישב בה לשם מצוה, הוי הזמנה בעלמא. ואין בזה משום בזוי מצוה וכמו הטז.
בהל מחלק- דוקא בסוכה שלאחר ז' נתבטל מצותה אבל בציצית אף . שפושטה לא בטל המצוה מהבגד.
ולפי זה בשופר ולולב המא' ג"כ מקל כהט"ז ודלא כהב"ח.
האם שיך בזיון במצוה דרבנן- בהל לקשור-כן.
סעיף ב טליתות של מצוה שבלו, אדם בודל עצמו מהם ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה, אלא זורקן והם כלים. סעיף ג מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. הגה: וכ"ש לשכב בהן, דשרי. ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא ליתנו לכובס א"י לכבס, והכל שלא יהיו מצות בזויות עליו. אך נוהגים להקל לשכב בהם (כל בו).
מותר להכנס בציצית לבית הכסא.
רמא- 1. וכל שכן לשכב בהם דשרי [האר"י כתב עפ"י הסוד שיש לישון בלילה עם ט"ק]
2.ויש שכתבו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא לתנו לכובס גוי לכבס. והכל כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו [ועכ' יש להתיר הציציות קודם שנותן לכבוס]
3. אך נוהגים להקל לשכב בהם. [ויש מקילים ליתן לגוי לכבס כמות שהם]
להכנס לשרותים בטלית של מצוה- אין נכון להכנס לשרותים אך להשתין בהם מותר וכן הקיטל. כיון שאלו מיוחדים רק להתפלל בהם.
סעיף ד יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו. יש להזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו.
[מט: 1. בזוי ממצוה 2. מחשש שיפסלו]
ס"ה טליתות של מצוה שבלו אדם בודל עצמו מהם, ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה אלא זורקן והם כלים.
לעשות מכנסים מטלית שבלו הציציות- אסור דהוא בכלל תשמיש מגונה ואפלו מט"ק אסור.
תשמיש שאינו מגונה לאחר שבלו- מותר. וקנוח בוץ מעליו מקרי מגונה.
תשמיש שאינו מגונה בבגד עצמו כאשר הציצית עליו-מח', האם רק בציצית אסור או גם בבגד.
ויש להחמיר בט"ג ומותר בט"ק כמו שמותר לישון בו.
להיכן זורקן- לאשפה. ואפלו האוסר בציצית כאן מתיר כיון שהוא רק הבגד.
סימן כב- שהחינו על טלית חדשה סעיף א קנה טלית ועשה בו ציצית, מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים. הגה: ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך בשעת עטוף ראשון (מיימוני נ"י).
קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחינו דלא גרע מכלים חדשים
רמא- ואם לא בירך בשעת עשיה מברך בשעת עיטוף ראשון [להתעטף ואח"כ שהחינו]
מ"ש משאר כלים שמברך בשעת קנין- בגד ראוי ללבוש כמות שהוא משא"כ בטלית
ברכת שהחינו על המצוה-לא מברך על המצוה דאינו בא מזמן לזמן. ולפיכך לא יברך כאשר שם הציציות בבגד ישן אף שלא היה בו ציצית מקודם. וכן אין לברך שהחינו על תפילין חדשות.
ברכת שהחינו על המצוה- בהל קנה- לדעת שו"ע לא- אבל גרא פסק כרמב"ם שמצריך שהחינו על תפילין חדשות אם הוא עשה אותם בעצמו. לאפוקי אם קנה אותם שאז, לא מברך . ולגבי ציצית מברך על גם עשית הציצית בבגדו לדעת הרמב"ם ואם אחר מטיל בשבילו אז שהחינו הולך רק על הבגד. וכ"ש שיש שפוסקים שמברך שהחינו בפעם הראשונה על כל מצוה ולכך טוב שיברך שהחינו על דבר אחר ויכוין על התפילין.
האם יכול לברך שהחינו בעטוף שני-בה"ל בשעת- דיעבד אפשר לברך גם אח"כ
סימן כג-דני ציצית בבית הקברות סעיף א מותר ליכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקברות, אבל אם הוא נגרר על הקברות, אסור משום לועג לרש (משלי יז, ה) בד"א, בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם, אבל אנו שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר. בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם
מותר להכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקברות
אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש. [שנראה כמחרף אותם שאינם יכולים לקים מצוות]
אבל אנו שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים.
והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הן מכוסים-מותר.
להסתיר גם את הטלית עצמה ולא רק את הציציות- יש להסתיר ט"ק . ובטלית גדולהפמג מחמיר אף במכוסה כיון שהוא מיוחד לתפילה וב"י ושאר אחרונים מקילים.
סעיף ב יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות, ולא הועילו כלום בתקנתן. יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפיים זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות ולא הועילו כלום בתקנתן.
[מט- הקשירה לא מבטלת מצות ציצית דהא לא קשר של קיימא הוא דדעתו להתיר הקשר שיצא משם] ולא עוד אלא שלדעתם הם לובשים בגד בלי ציצית.
סעיף ג הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר, דינו כנכנס לבית הקברות. במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש (משלי יז, ה). 1.הנכנס תוך 4 אמות של מת או של קבר דינו כנכנס לבית הקברות. [וה"ה קבר של קטן דשמא נשמת אדם גדול הוא, אבל בקבר של אשה ליכא משום לועג לרש דפטורה אף בחייה]
2. במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית. אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש.
היכן שלא נוהגים להסיר הציצית מבגד המת- האחרונים פסקו ג"כ שאסור לכתפים וכו' משום לועג לרש שהרי המת פטור מן המצוה.
סימן כד-הנהגת לבישת הציצית שכרה ועונשה
סעיף א אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע. וע"כ יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה. אם אין אדם לובש טלית בת 4 כנפות אינו חיב בציצית.
וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצוה בכל רגע.
ועל כן יש בו 5 קשרים כנגד 5 חומשי תורה.
כנפים כנגד זה שבכל צד שיפנה יזכור.
ונכון ללבוש על המלבושים.
לפחות יזהר שיהיה לבוש בציצית בשעת התפילה. [זוהר שלח לך- הקורא ק"ש בלי ציצית מעיד עדות שקר בעצמו]
תפילה בט"ק בלי ט"ג- לא טוב או מכיון שלרוב אין בו שיעור או משום שישן בו בלילה.
סעיף ב מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע, רמז לדבר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך (דברים ו, ו). מצוה לאחוז ביד השמאלית כנגד לבו בשעת ק"ש. רמז לדבר "והיו הדברים האלה וכו' על לבבך"
כתבי האר"י- בק"ש יאחז הציצית ביד שמאל בין קמיצה לזרת.
בפרשת ציצית- יאחזם גם ביד ימין ויביט בהם.
ויהיו בידו עד "נאמנים ונחמדים לעד" ואז ינשק הציציות ויסירם מידו.
סגולה באחיזת הציצית מול הלב להצלה מן החטא- אף שבשאר מצות אין סגולה להצילו מיצר הרע מכ"מ בציצית יש כמו בסיפור במנחות.
סעיף ג טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה, כשמברך. טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך [ראיה←זכירה←מעשה]
סעיף ד יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו (במדבר טו, לט) וליתן אותם על העינים, ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה. הגה: גם נוהגים קצת, לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה (ב"י).
יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים ל"וראיתם אותו"
וליתן אותו על העינים, מנהג יפה הוא וחיבובי מצוה .
רמא – גם נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם והכל הוא חיבוב מצוה
סגולת הקדמונים- כל שמעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבוא לידי סמוי עיניים.
כיצד נוהג סומא- אמנם עליו להחזיק הציציות בידו בזמן ק"ש אך לא להעביר ציצית על עיניו.
סעיף ה כשמסתכל בציצית מסתכל בשני ציציות שלפניו שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות, וגם יש בהם ט"ז חוטים ועשרה קשרים, עולה כ"ו כשם הוי"ה. כשמסתכל בציצית מסתכל ב2 ציציות שלפניו שיש בהם 10 קשרים הרמז להויות. [שהם הספירות שקשורות זו בזה] וגם יש בהם 16 חוטים ו 10 קשרים עולה 26 כשם הויה.
סעיף ו גדול עונש המבטל מצות ציצית, ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו' (איוב לח, יג) הזהיר במצות ציצית, זוכה ורואה פני שכינה. גדול עונש המבטל מצות ציצית ועליו נאמר "לאחוז בכנפות הארץ"
הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה.
מצות זה קלי ואנוהו-מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה וכל המצוות לעשותן בהידור כל מה שאפשר משום התנאה לפניו במצוות.
לרקום פסוקים בטלית- אסור לרקום פסוקי תורה בטלית ועל מפות. ואם כבר נרקם מותר לברך.